שימו לב תיירים: עמדו על ההמנון התאילנדי!
תאילנדים בפארק לומפיני עוצרים כדי להאזין להמנון הלאומי (Salvacampillo / Shutterstock.com)
אם אתה שוהה בתאילנד כתייר, לא תפספס את זה: בשעה 08.00 בבוקר ובשעה 18.00:XNUMX תשמע את הרדיו והטלוויזיה הלאומיים הִמנוֹן של תאילנד כלומר Phleng Chat.
ואם לא די בכך שכל ערוץ טלוויזיה ורדיו משדרים את ההמנון הלאומי, הוא מושמע גם בתחנות ה-skytrain והמטרו של בנגקוק, כמו גם בתחנות אוטובוס, פארקים ומקומות ציבוריים רבים.
בתי ספר בתאילנד מתחילים כל יום עם השיר. לאחר מכן על כל התלמידים להיות נוכחים ולשיר את ההמנון הלאומי. שני סטודנטים מניפים אז גם את דגל תאילנד.
הפגינו כבוד להמנון תאילנדי
מה שהתיירים צריכים לדעת הוא שרוב התאילנדים מתייחסים ברצינות רבה לחוקים כששומעים את ההמנון הלאומי. מגיל צעיר, התאילנדים למדו לגלות כבוד לשיר. הם עושים זאת על ידי הפסקת מה שהם עושים ועומדים במקום. זה צפוי גם מתיירים. אז אם אתם מחכים איפשהו ואתם שומעים את ההמנון הלאומי, קום. אם אתם הולכים ברחוב, עצרו לרגע. השיר קצר (כ-30 שניות), כך שלא צריך הרבה מאמץ. תאילנדים מאוד מעריכים את זה כשאתה, כזר, מגלה כבוד למסורת בתאילנד.
תלמידי בית ספר עומדים בתשומת לב להמנון הלאומי
שיר המלך
יש עוד 'שיר' חשוב בתאילנד והוא 'שיר המלך', הידוע יותר בשם 'Phleng Sansoen Phra Barami'. שיר זה מושמע בהזדמנויות רשמיות כגון ביקורי מדינה או כאשר חבר ממשפחת המלוכה נוכח. כשאתה הולך לקולנוע, השיר מושמע לפני תחילת הסרט ורואים תמונות של המלך. אז גם צריך לעמוד. התעלמות משיר המלך נתפסת כעלבון חמור. אז אתה בועט בנשמה של תאילנדי. אם תפגין חוסר כבוד למשפחת המלוכה התאילנדית, אתה יכול אפילו להגיע לכלא.
עלבונות חמורים למשפחת המלוכה דינם בעונש מאסר של חמש עשרה שנים לכל עבירה. ב-2007 נידון אוליבר רודולף ג'ופר השווייצרי בן ה-57 לעשר שנות מאסר בגין העלבת המלך התאילנדי. בעודו שיכור, הוא השחית חמש פוסטרים של המלך בעזרת פחית ספריי שחור. מכיוון שהיו מספר תמונות מעורבות, העונשים לכל אירוע נוספו יחד. מבחינתו זה היה אומר חמש פעמים חמש עשרה שנות מאסר.
האיש המדובר היה זכאי ל-75 שנות מאסר בסך הכל, אך מכיוון שהודה קיבל הפחתה משמעותית בעונשו. לאחר מספר שבועות בכלא, המלך בהומיבול חנן לו. השוויצרי שחי בתאילנד עשר שנים גורש מיד מהמדינה ולעולם לא יורשה לו להיכנס שוב לתאילנד.
Phleng Chat
ההמנון הלאומי הוקם רשמית ב-10 בדצמבר 1939 והולחן בזמנו על ידי פיטר פייט (שמו התאילנדי הוא: Phra Chen-Duriyang) (1883-1968). הוא היה בנו של מהגר גרמני והיועץ המלכותי למוזיקה. המילים ללחן הן מאת לואנג סראנופרפאן.
טקסט תאילנדי ובאלפבית לטיני
ประเทศไทยรวมเลือดเนื้อชาติเชื้อไ תאילנדי צ'אט תאילנדי אה
שיר: Pen pra cha rat pha thai kho'ng thai thuk suan
שיר: Yu dam rong khong wai dai thang muan
שיר: Duay thai luan mai rak sa mak khi
שיר: Thai ni rak sa ngop tae thu'ng rop mai khlat
שיר: Ek ka raj ja mai hai khrai khom khi
สละเลือดทุกหยาดเป็นชาติพลี – Sa la luead thuk yat pen chat p'hli
เถลิงประเทศชาติไทยทวี มีชัย ชโย – Tha loeng pra the mi cha thai tha'ya
תרגום הולנדית
תאילנד מחבקת בחיקה את כל אנשי הדם התאילנדיים
כל סנטימטר בתאילנד שייך לתאילנדים
זה זמן רב שמר על עצמאותו
כי התאילנדים תמיד היו מאוחדים
העם התאילנדי אוהב שלום
אבל הם לא פחדנים במלחמה
הם לא יאפשרו לאף אחד לגזול מהם את עצמאותם
הם גם לא יסבלו מעריצות
כל התאילנדים מוכנים לתת כל טיפת דמם
למען ביטחון, חירות וקידמה של האומה.
צפו בסרטון ההמנון התאילנדי כאן:
תמיד מצאתי את ההמנון התאילנדי די מיוחד. זה לא נשמע תאילנדי או אפילו איכשהו אסייתי. זה נשמע יותר כמו סוג של מוזיקת מצעד גרמנית ישנה.
נחמד לדעת שהמלחין של ה'המנון הלאומי' התאילנדי הוא בעצם גרמני, יותר מדוייק: בן לאב גרמני ולאם תאילנדית. לטקסט יש גם איכות 'בלוט-אנד-בודן' גבוהה, אבל הוא נכתב על ידי תאילנדי.
קטע נחמד!
לפני שנים כשהלכתי בקביעות לקולנוע בבנגקוק - עדיין עכשיו - ההמנון הלאומי הוקרן/מוקרן לפני תחילת הסרט. אז כולם קמים. תמיד עשיתי ועדיין עושה את זה, אבל אז מסיבה כלשהי נשארתי במקום. זה הבחין מיד וכל עוד השיר התנגן האיר לי פנס. לשמחתי זה היה הכל, אבל מאז עמדתי יפה.
שיאק ס' היקר, סליחה,
עד כמה שידוע לי, הקולנוע לא מנגן את ההמנון הלאומי (Phleng Chat Thai), אלא את שיר המלך (Phleng Sansoen Phra Barami), שגם עליו כולם עומדים.
גר. ג'ון.
ישנן מספר מדינות שבהן ההמנון הלאומי מושמע בקולנוע. אנגליה למשל
אני מכיר את שיר העם טוב מדי.
שומעים אותו כמעט כל יום דרך רמקולי הכפר, רואים אותו בטלוויזיה או במקומות ציבוריים כמו מרכזי קניות, תחנות רכבת וכו'.
תודה על התרגום להולנדית.
אבל בשורה הרביעית זה אומר .
כי התאילנדים תמיד היו מאוחדים.
למרבה הצער, נראה שמשהו השתנה בחודשים האחרונים.
כי עד כה אין הרבה מה לראות מתאילנד מתאחדת בפועל.
טוב יהיה שכל התאילנדים יקשיבו היטב להמנון הלאומי שלהם ולמילים הנלוות מחר בבוקר ב-08.00 בבוקר.
ושכולם יתעשתו אחרי ההמנון הלאומי.
לפני שמתחילים את היום החדש.
אולי זה יעזור אז.
אחד מאחד את תאילנד.
אני עדיין חולם על זה.
יאן ביוטה.
מי מאיתנו מכיר את Plaek Phibunsongkhram הידוע יותר בשם Phibun.
פיבון דאג, בין היתר, שתאילנד זכתה למלוכה חוקתית ב-1932.
הוא גם הציג את ההמנון התאילנדי הנוכחי ושינה את שמה של סיאם לתאילנד ב-1939.
יתר על כן, כראש ממשלה הוא שיתף פעולה עם היפנים במהלך מלחמת העולם השנייה וצפה איך היפנים בונים את מסילת הברזל של בורמה. הצלחתי לבקר בקברים של מאות נערים הולנדים (בני 18 עד 25 שנים) בקצ'נבורי.
בניגוד להולנד עם האדם מוסרט, תאילנד מעולם לא התרחקה מפיבון ומרעיונותיו הלאומניים. הוא עדיין נערץ על ידי תאילנדים רבים.
שם אתה בשדה התעופה Phitsanulok בשעה 8 בבוקר. ההמנון הלאומי נשמע פתאום מטלוויזיה, שבעבר התעלמו ממנה לחלוטין על ידי כולם. לא ממש מתוך כבוד, אבל הרבה יותר בכפייה מאשר כאורח של המדינה הזו. אותן חובות, לא אותן זכויות. ההמנון הלאומי מתנגן ואני חושב על פיבון.
אולי זה טוב שלרוב התאילנדים ולפרנג אין שום ידע בהיסטוריה של תאילנד.
להראות כבוד להמנון הלאומי זה המעט שאנחנו יכולים לעשות.
תאילנדים לומדים את ההמנון הלאומי בבית הספר מגיל צעיר.
העובדה שאנחנו צריכים לקרוא את הכללים בעיון ואז להסיק שמשהו לא בסדר הולכת בשבילי רחוק מדי.
למה תמיד לשפוט את תאילנד?
1) אנחנו צריכים להתבייש שהרוב לא מכיר את ההמנון ההולנדי
2) רבים אפילו לא יודעים שבכל מחוז יש גם המנון לאומי, שלא לדבר על זה שאנחנו מכירים אותו.
3) העובדה שההיסטוריה המלחמה כלולה כאן היא לא מעודכנת.
ביקרתי באווויץ', אבל גם בקנצ'נבורי ובכל מדינה היו אנשים טובים ורעים.
גם ממשלות השתתפו בכך. עם זאת, באיזו יכולת זה קשור להפגנת כבוד להמנון לאומי, חומק ממני.
השוואה היא, למשל, שבבתי ספר באנגלית אתה גם מראה כבוד למורה על ידי קימה,
בכנסייה כשהזקנים נכנסים.
אלו אינם כללים כפויים אלא סטנדרטים של הגינות.
ביקורת זה טוב, אבל למה לבקר שיר לאומי? האם אנחנו כל כך מרוצים מההמנון הלאומי הנדוש של הולנד והאם אנחנו מסכימים עם תוכנו?
גם לי זה לא מפריע, זה נראה לי סתמי ולא ספונטני. זה גם מזכיר לי את הגוש המזרחי לשעבר, שבו היו תמונות של השליט בכל מקום. יש לנו תמונות תלויות ברחובות WA?
מה שמעצבן אותי כל כך הוא ההשוואה המתמדת עם "אנחנו". כאילו אנחנו בכלל יודעים. לא על זה מדובר בכלל. המדינה הזו ואנשיה מצפים מאנשים להפסיק את מה שהם עושים ברגע שההמנון הלאומי נשמע. אתה אורח במדינה הזו. האם כל כך קשה פשוט להפסיק את מה שאתה עושה במשך הזמן הקצר שזה דורש? "חוכמת המדינה, כבוד המדינה" > קדימה אנשים, אל תנסו בכל פעם לכפות מניעים פוליטיים או מוסריים מנקודת המבט האירופית שלנו על התאילנדים. זה כלל לא כתוב שעושים את זה באותו רגע. ונשארה העובדה שאנחנו אורחים במדינה הזו. כאורח אתה מכבד את חוקי המארח.
כמו רבים כל כך בעבר, קצת כבוד לתרבות הזו. הסתגלו קצת למנהגים של המדינה היפה הזו. כל אחד יכול לבקר כל מדינה בעולם. במיוחד אם אתם כאן בחופשה, אל תשימו לב יותר מדי למנהגים שלהם, כבדו אותם.
כבוד לזולת הוא נורמלי. אין היגיון בדיבור על סתמיות. זו תאילנד ולא הולנד. אני אתעצבן מאוד אם מישהו (זר או לא) בהולנד יתעלם מההמנון הלאומי שלנו. זה נקרא הגינות.
אכן דומה למצבים של הגוש המזרחי. כתייר אתה לא יכול לדעת מהו ההמנון הלאומי או שיר המלוכה. זה נראה לי כמו תנאים צפון קוריאניים...
יתרה מכך, אני בדרך כלל עדיין במיטה בשעה 8 בבוקר במהלך החופשה שלי.
בהזדמנויות רשמיות, כן. אבל כל יום? זה תלוי בארנבות!
אתה יכול גם להסתכל מקרוב על מדינה שבה אתה יוצא לחופשה, אחד הכללים הראשונים שאתה צריך לדעת הוא כיבוד משפחת המלוכה וההמנון הלאומי.
זה נחמד וקל להגיד שאתה לא יודע או שאלו תנאים בצפון קוריאה, אם אתה לא יכול לכבד את זה אז לך לאמלנד.
גם לי אישית זה לא מפריע, אבל אני מכבד את זה. עמוד במקום לרגע (30 שניות) או עמוד בקולנוע. אני פשוט עושה את זה מתוך כבוד. מאמץ קטן, נכון? גם אני מוצא את ההשוואה עם הולנד מגוחכת, אתה אורח בתאילנד ואז אתה צריך להתנהג. לעמוד לבד במהלך ההמנון הלאומי בשעה 8:00 קשה לי לעתים קרובות, אז אני בדרך כלל עושה זאת בשכיבה. 🙂
ההמנון הלאומי פעמיים ביום בכל אמצעי התקשורת הוא שטיפת מוח אסיאתית טהורה, זה נראה כמו צפון קוריאה.
בגלל שטיפת המוח הזו, 80% מהתאילנדים חושבים שתאילנד היא מרכז כדור הארץ הזה.
שמור על האוכלוסייה טיפשה, אז יהיה קל יותר למלא את הכיסים של הפוליטיקאים ה"ג'נטלמנים".
תארו לעצמכם אילו היה אפשר לשמוע את הווילהלמוס בהולנד כל בוקר וערב לפני חדשות השעה 6... צוחקים, צורחים, זה היה נגמר מהר.
יש לי כבוד לשיר וכבוד לתאילנדים. נראה שהשיר והאהבה למלך טבועים בתרבות. אני חי כאן בין תאילנדים וגם צופה בטלוויזיה ורואה דיווחים על פעילותם של חברי בית הדין כמעט כל יום. אני והתאילנדי יכולים לעקוב אחר המתרחש דרך משפחת המלוכה. אנשים מזדהים עם מה שהם רואים בטלוויזיה. כבלגי, אני רק לעתים רחוקות רואה את משפחת המלוכה שלנו עושה דברים שנעשים כאן בתאילנד. באופן אישי, אני מעדיף את הסוג ההולנדי. למלך ומקסימה יש יותר, אפילו הרבה יותר קשר עם אנשים רגילים מאשר בבלגיה.
המלך שלנו מתנהג כמו מגרפה נוקשה ויש מעט ספונטניות. עדיף גם אם זה היה מוכר יותר ובטלוויזיה. ולהתערב פחות בפוליטיקה.
התוכן של מילות ההמנון הלאומי תואם במידה רבה את זה הבלגי, מגן על המדינה עד טיפת הדם האחרונה ועל אחדות המדינה.
כאן בתאילנד הילדים מכירים את ההמנון הלאומי שלהם, בהולנד ובבלגיה יש לשלב זרים. מחוץ לשחקני כדורגל שמותר להם לבהות במשחקים בינלאומיים
לא צריך להיות להם כבוד.
הייתי רוצה לקבל כבוד, אבל אני חושב שההמנון הסטנדרטי פעמיים ביום הוא די מוגזם ויש לו מאפיינים צפון קוריאניים. אגב, כולם פה מדברים על כבוד לתאילנדים ולתרבות שלהם, כמובן שזה מאוד חשוב, אנחנו לא רוסים או סינים, אבל אני כן חושב שהפרנג יכול לצפות לקצת יותר כבוד מהתאילנדים בתמורה, במיוחד היום.
כותב ההמנון ההולנדי הוא פיליפס ואן מרניקס ואן סינט-אלדגונדה.
בצעירותי (שנות החמישים והשישים) הסתיים הרדיו כל יום בשעה 50:60 עם הווילהלמוס. בלי צחוק, צווח, שאגה! אגב, אף אחד בתאילנד לא חייב לעצור בפקק או בזמן העבודה כששומע את שיר המלך. גם אתה לא צריך לעמוד בבית.
לדעתי, אנשים צריכים לגלות כבוד לכולם, עם רקע תרבותי שונה או לא. עם זאת, אני חושב שלעמוד זקוף בקולנוע כדי להראות כבוד זה מוגזם ומיושן.
יש לי הרגשה שתאילנדים רבים מסכימים איתך, אבל לא מעזים לשבת בשקט.
בכל מקרה, הרושם שלי הוא שהרבה יותר תאילנדים מסתכלים מסביב וקמים רק כשאחרים עושים את אותו הדבר.
אני זוכר שטיילתי בפארק בקוראט בלילה בזמן שההמנון הלאומי נשמע ברמקולים.
הובהר לי שאסור לי להמשיך, אני צריך להישאר עומד עד סיום ההמנון הלאומי.
הדעות של התאילנדים בנושא זה חלוקות.
תאילנדים לימדו מילדות לעמוד במהלך ההמנון התאילנדי.
משכיל, או אינדוקטרינציה, בחר מילה.
הם מתכוונים לאותו דבר בכל מקרה.
אני חייב להסיק שאף אחד בכפר לא קם כשההמנון הלאומי מתנגן בטלוויזיה.
שאלתי חבר תאילנדי בפוקט לפני זמן רב לגבי לקום בקולנוע.
הוא היה צריך לחשוב על זה לרגע ואז אמר.
תאילנד היא לא המולדת שלך והמלך הוא לא המלך שלך.
אז אין סיבה לעמוד.
אבל אין ספק שיש תאילנדים שחושבים אחרת.
בפארק בבנגקוק פעם ישבתי שם. זאת בזמן שכולם קפאו. הג'וגרים הרבים עצרו בפתאומיות במקום. גם אשתי קמה. רק אני ישבתי אנטיפית. למה? מצב רוח רע באותו רגע. אחרת אני תמיד עומד. אחרת יש סיכון שזה ייראה כפסילה. אז אין גישה ניטרלית אלא התנגדות אקטיבית. לפחות ככה זה מרגיש אם אתה מתנהג אחרת במניפסט שלך מאשר שאר הנוכחים. וככה הרגשתי באותו רגע, אני זוכרת. שוב חטפתי את המגפה בתאילנד. כנראה, אני לא זוכר, הייתי צריך לשלם שוב על משפחה איפשהו.
אגב, אף אחד לא הראה שום סימן של חוסר הסכמה. אנשים אפילו לא הסתכלו עליי. שמתי לב לזה! לפחות 50 אנשים היו יכולים לשים לב שנשארתי לשבת! ובכל זאת, הוקל לי שזה נגמר וכולם חזרו למה שהם עושים. ויכולתי להמשיך לשבת ולזעוף.
כבוד ומשמעת הם דברים שונים. יש אנשים שלא מבינים. אני אשים את הטקסט הזה על חולצת טריקו. ואז אני קם, מבלי לבגוד בעצמי, על ידי בגידה בעצמי. אם אתה לא מבין את זה, תחשוב על זה שוב.
אין חובה לתייר זר לעמוד בתשומת לב או לעמוד במקום במהלך השמעת ההמנון הלאומי. הוחלט ב-1976. ב-05 בדצמבר 1976 הייתי בארמון עם חברתי התאילנדית דאז כדי לראות את המלך. יכולתי להסתובב בזמן ששיר העם התנגן, אבל אשתי התאילנדית לא יכלה. היא עשתה זאת בכל מקרה ושנינו נעצרנו והובלנו לתחנת המשטרה. שם אמרו לי שלא עצרו אותי, אבל ל"חברה" שלי כן. אם אני רוצה אותה חופשית, הייתי צריך לחתום על מסמך שקובע שהיא תתנהג בעצמה בעתיד. אז מה שעשיתי. בלי קנסות או תרומות או משהו.
אני אוכל מרק ברחוב מתחנת Ayutthaya למעבורת לעיר העתיקה, לא לעורף הייתי אומר. ההמנון הלאומי נשמע. אני רואה את כולם עומדים, חוץ מילד שיושב מאחורי וילד בבית ספר חולף על פני. לפתע נשמע קול צורמני מאחורי: "פאלנג!". אני מסתכל אחורה ורואה גבר מחווה בכעס בידו כדי שאקום. למדתי שוב משהו: שמנהגים שונים לפי אזור, אולי גם ממה שנקבע בחוק.