זה על נזיר. לא, לא הנזיר במקדשנו, שמים טובים לא! מקדש נוסף - רחוק מאוד. והנזיר ההוא קיים יחסי מין עם אישה. הוא היה המאהב שלה.
העיר שטבעה (מתוך: סיפורים מפגרים מצפון תאילנד; מס' 41)
הכפר נקרא כיום נונג קנג, אך בעבר הוא נקרא נונג קוואג' דנג או 'בריכת הדיק האדומה'. זו הייתה עיר גם אז, עם מלך והכל. עדיין ניתן לראות מעין תל במקום בו הייתה העיר.
הרואה התאוותן (מתוך: סיפורים מפגרים מצפון תאילנד; מס' 40)
עוד סיפור על מישהו שרצה לשכב עם אשתו של אחיו הגדול. היא הייתה בהריון, ובעלה היה בנסיעת עסקים. אבל איך הוא יכול להביא את זה בצורה מסודרת?
זה קרה לפני הרבה מאוד זמן. אז כל החיות, העצים והעשבים עדיין יכלו לדבר. הם חיו יחד על פי חוק אינדרה (*): אם חיה חולמת שהיא אוכלת משהו טעים, אז למחרת החלום הזה עשוי להתגשם. והחיות פעלו בהתאם.
מדובר על נזיר שחי במקדש זמן רב מאוד. הוא היה קפדן עם צ'אן המתחיל שלו. באותה תקופה כתבי הקודש נכתבו על עלי דקל מיובשים. כשהנזיר קם בבוקר, הוא לקח מחט חריטה ממתכת והתיישב ליד שולחן עם עלה דקל.
זהו סיפור על בן שבט חמו. הם לאוטיים וגרים בווינטיאן (*). פעם לאוס הייתה פחות מפותחת והיה קשה להתמצא שם. הכנסתם הייתה רק שלושה רופי בשנה. כן, באותם ימים השתמשו ברופי. (**)
הסיפור הזה הוא על I Muaj; אביה היה סיני. כעת היא הייתה בת 16 או 17 והייתה חרמנית כמו מגבת מטבח. (*) וַתִּרְצָה לַעֲשׂוֹת 'אֶת זֶה' אֶת אָדָם. היא רצתה לדעת איך זה כשגבר ואישה חושקים. על הציפורים והדבורים, אתה יודע!
הסיפור על הדוד-קאיו-שהטעה את קארן. דוד-קאוו וכו' היה בחור ערמומי, הוא נסע לעתים קרובות בארץ קארן כדי לסחור, ולכן רצה לדעת את הגינונים והמנהגים שלהם. הדרך שלהם לנהל בית, לאכול ולשתות ולישון.
הסיפור הזה עוסק באישה ממרכז תאילנד ובנזיר ממוצא יונג. (*) הם לא הבינו זה את שפתו של זה. הנזיר התגורר במקדש בכפר בו התגוררה קהילה של עשרים משפחות. האישה התיישבה שם. היא הייתה אשה חסודה שאהבה לעשות מעשים טובים; בכל בוקר היא הכינה אוכל לנזירים.
עוד סיפור על זוג קארן. הזוג הזה נכנס לג'ונגל כדי לכרות במבוק. עצי במבוק הם גדולים וגבוהים וקוצניים כידוע. אז הם הביאו סולם שהם שמו על קבוצת עצי במבוק. האיש טיפס גבוה כדי לחתוך במבוק.
הסיפור הזה התנגן בקהילת לי. אם אתה נוסע מלמפון ללי אתה צריך לחצות את נהר הלי. ופעם לא היה שם גשר. אבל לצפון תאילנדי שחי שם עם השם פנג'ה, שפירושו 'שכל ישר', הייתה סירה וגם הביא אנשים לצד השני.
המפסיד הטוב (מתוך: סיפורים מעוררים מצפון תאילנד; מס' 30)
הסיפור הזה כבר בן דור. זה על אדם בכפר לונג קו מון. הוא הרג את אשתו לאחר שהרג את המחזר שלה ראשון. אף אחד לא ידע שהוא עשה את זה. והוא גם נתן להוריה לשלם על השריפה...
הפתגם אומר 'אתה לא יודע בוודאות עד שלא ראית את זה. אבל להרגיש משהו אפילו יותר טוב מלראות משהו״. זה נכון לזוג נשוי מזמן שלא היו להם ילדים. ונראה שזו אשמתה של האישה.
האיש שהטעה את חמו. ו... מי בכל זאת רוצה לשתות? (מתוך: סיפורים מעוררים מצפון תאילנד; מס' 27)
יש סיפור על זה. ואם אתה קורא את זה, אתה חייב להודות שפעם היו אנשים טיפשים. לא, לא סתם טיפש, אלא טיפש לגמרי! זה על חתן שהכין לאב, קצוץ בשר נא עם תבלינים.
הם היו בעל ואישה והלכו כל יום מהיער לשוק כדי למכור עצי הסקה. כל אחד נשא צרור עץ; אחד החבילות נמכר, השני נלקח הביתה. כך הם הרוויחו כמה סנטים. ואז באותו יום פגש האיש את מושל העיר והוא שאל אותו: 'מה אתה עושה עם הפרוטות האלה?'