היעלמות התסריט התאילנדי נוי

באחת מהתרומות הקודמות שלי לבלוג הזה שקלתי בקצרה את מקור השפה הכתובה התאילנדית. כמעריץ גדול של גיוון תרבותי, אני אוהב את השפות הקטנות בסכנת הכחדה. הם מורשת חיה ולכן יקרים. זו אחת הסיבות שבגללן קלטתי בעבר הרחוק קצת באסקית, ברטונית, אירית ואוקסיטנית.

עם זאת, זה - למרבה הצער - אחד מחוקי השפות שמכל מיני סיבות הן מאוימות לצמיתות ונעלמות. פילולוגים חישבו שמתוך 7.000 השפות המוערכות המדוברות בעולם כיום, 6.000 ייעלמו עד המאה הבאה... כמובן, היעלמותן של שפות אינה דבר חדש. רוב הבלשנים אפילו רואים בזה תהליך טבעי. אחרי הכל, שפות כפופות לשינויים והדוברים עוברים להשתמש בשפה אחרת בנסיבות מסוימות. אבל במקרים רבים, שפות נעלמות גם כתוצאה ממאבקים תרבותיים, יחסי כוחות לא שוויוניים או סתם אילוצי שפה, כאשר הבעיה הרבה יותר עמוקה מהבלשנית הטהורה אך קשורה בכל הקשור להערכה עצמית וזהות מאוימים, שלילת ההגדרה העצמית והחופש להביע מסורות תרבותיות.

דוגמה טובה לזה האחרון ניתן למצוא בתאילנד, ליתר דיוק באיסאן, שם נוי תאי נאלץ להיעלם עבור רוב השפה הכתובה. באופן מסורתי, שפות רבות דיברו באיסאן, כמו סורין-חמר, לאוסית, וייטנאמית ופו תאי, בנוסף לתאילנדית. במקור היו לא פחות משלוש שפות כתובות בשימוש בעיסאן. למשל, היה החמר שהטביע את חותמו מאנגקור בצפון מזרח מה שהיא כיום תאילנד, ושבהחלט היה בשימוש עד המאה הארבע עשרה של תקופתנו. היא הוחלפה כשפה כתובה ב-Tham, שמקורה בכתב ה-mon הישן, שהפך לתפוצה רחבה עקב התרחבותה של ממלכת לאוס לאוס, ושימשה בעיקר לטקסטים דתיים ופילוסופיים. השפה הכתובה האזרחית והרשמית הייתה תאי נוי, שנוצרה כמעט במקביל לת'אם. נוי תאי הפך לכתב הנפוץ ביותר ב- Isaan מהמאה השש-עשרה-שבע-עשרה. ההבדל העיקרי עם תאילנדית כשפה כתובה היה שלתאי נוי אין תווים טונאליים המציינים את גובה הצליל הנכון שבו יש לבטא מילה. הקוראים בעיסאן נחשבו לחכמים מספיק כדי להבין את המשמעות ההקשרית הנכונה של מילה.

אחת ממטרות המדיניות הראשונות של המלך צ'וללונגקורן, ששלט בסיאם מ-1868 עד 1910, הייתה להקים תוכנית איחוד פוליטית ותרבותית אותה אתאר כקולוניזציה הפנימית של סיאם. בכך אני מתכוון שהרשות המרכזית בבנגקוק היא צעד אחר צעד ערים ותיקות ואזורים אוטונומיים תחת האמונה: 'אומה אחת, עם אחד, מונרך אחד" בקנה אחד עם שושלת צ'קרי על מנת לבסס את סמכות המדינה וליצור תחושת לאום. אחד האמצעים שנעשה בהם שימוש היהכפייה רכה' להשתמש רק בשפת הרוב בעתיד. משנת 1874, ממשלת סיאמי ניסתה לשכנע את החלק האורייני של אוכלוסיית איסאן שהשימוש בתאילנדית כשפה כתובה נוח יותר ולכן מקובל יותר לתקשורת עם הממשלה.

תושבי איזאנר היו צריכים להבין בדחיפות שהם תאילנדים... כשהקמפיין הזה לא תפס מיד, ננקטו אמצעי כפייה והתאילנדית התחילה בתור השפה הכתובה בחינוך. על ידי הכנסת רפורמה חינוכית מרחיקת לכת זו, ניתן היה לחנך את האוכלוסייה בפינה זו של הארץ מגיל צעיר להבנה שהשפה והתרבות התאילנדית עדיפות על אלו של עיסאן... רפורמה זו במערכת החינוך נוצרה בחלקה בהשראת דאגה לגבי יישום פוליטיקת הכוח הריכוזית של בנגקוק. אחרי הכל, אנשים בבירה הגיעו במהירות למסקנה שידרשו הרבה, אבל באמת הרבה פקידים חדשים כדי לאייש את כל אותם מוסדות ממשלתיים חדשים וריכוזיים. ואותם עובדי מדינה, רצוי שגויסו מקומית, כמובן היו צריכים להיות בקיאים בתאילנדית כתובה... המוסד החינוכי הראשון בתאילנדי באיזאן היה בית הספר Ubon Wasikasathan באובון ראצ'אתאני, שנוסד ב-1891 ובחסות מלאה של בנגקוק.

סופי פונטרי ושתי מנהיגות אחרות

על מנת לכוון את אינדוקטרינציית השפה הזו בבתי הספר המחופשים לחינוך לכיוון הנכון, פורסמו שישה ספרי לימוד ברצף מהיר, שנכתבו על ידי Phraya Sri Suthorn Wohan (Noi Ajaari Yangkul) בצפון מזרח: Munbotbanphakit., Wanitnikon, Aksonprayok, Sangyokphitan, Waiphotchanaphijan en פיסנקארן. לא ממש מרוצה מהתוצאות של כפיית השפה, נשלחו מוניטורים לאיסאן על ידי בנגקוק משנת 1910 כדי להבטיח שהילדים יקבלו ועקבו אחר חינוך בתאילנדית. פעולה שהפכההוענקעם הצגת ה חוק חינוך יסודי חובה, חוק משנת 1921 שחייב את כל ההורים בעיסאן לבקש מילדיהם להשתתף בשיעורים בתאילנדית... תוך פחות מרבע מאה, תאי נוי כשפה כתובה איבדה את כל הרלוונטיות החברתית שלה ונעלמה...

במשך זמן מה הייתה התנגדות. בסוף שנות ה-XNUMX, סירבו מספר הורים בבאן סוואטי במחוז חון קאן, בראשות זמרת מולאם הפופולרית סופי פונטרי, לשלוח את ילדיהם לבית הספר. הם חששו בצדק שהם יאבדו את הלאוטי שלהם שורשים ומוצא אתני ויהפוך לתאילנדית... המרד הזה, שגם הוא נוצר בהשראת מיסים מקומיים חדשים וגבוהים, התפשט במהירות לכפרים באזור הרחב. ב-16 בדצמבר 1940 ניתקה המשטרה ישיבה בה השתתפו יותר מ-500 איש ועצרה 116 איש. סופי פונטרי ושלושה מנהיגי מורדים נידונו ל-XNUMX שנות מאסר כעבור חודשיים ב-Khon Kaen בגין 'kabotphai nai ratchaanachak' (מרד נגד הממלכה). שאר העצורים שוחררו, אך יותר משלושים מהם מתו בשבי... חוי דאנגנוי, אחד משלושת המורשעים, מת באופן מסתורי כמה חודשים לאחר מכן בטביעה בכלא. סופי פונטרי ימות גם פחות משנתיים לאחר הרשעתו לאחר שהוזרק לו תרופה שהתברר שהוא אלרגי אליה...

למעט כמה יוצאי דופן, האיסאנר הממוצע כבר לא זוכר שהייתה לו שפה כתובה משלהם לפני שני דורות בקושי... לעתים קרובות אנחנו שוכחים ששפה היא הרבה יותר ממחרוזת צלילים ומילים ביחד. שפה היא מאגר של מסורת, היסטוריה, זיכרון תרבותי וידע וחבל שדברים כאלה נעלמים...