קאי, חאי והבפלה הכמעט נשכחת
לפעמים צריך להיות חסר מזל כדי להיות בר מזל. כמובן, יכולתי גם להתחיל עם החוכמה המצוטטת הרבה של אורקל הכדורגל הלאומי שלנו, אבל הגרסה שלי, שזה עתה הומצאה, מתאימה יותר לסיפור הזה.
רצינו ללכת קצת יותר לתוך האיסאן, אבל עדיין היינו בנאן. ההגעה לאזור Loei ביום אחד לא נראתה בלתי אפשרית, אבל זה אומר יום שלם של נסיעה וניווט בכבישים מעצבנים בין מבני הבטון התאילנדיים הטיפוסיים. כחלופה, בחרנו לנסוע לאוטראדיט ביום הראשון ולהמשיך בנסיעה למחרת. זה ייתן לנו הזדמנות מצוינת לראות את תופעת השחיקה המיוחדת של סאו דין.
עם זאת, התברר כי טיול לסאו דין ביום ראשון לא היה רעיון טוב. חצי מנאן עזבו וזה נראה כמו יריד. הסתכלנו אחד על השני והחלטנו להמשיך בנסיעה. הצטערנו על כך קצת מאוחר יותר, כי גם צילום "יריד" תאילנדי יכול היה להיות משתלם מאוד. עם זאת, גם לא חשבנו להסתובב היא אופציה.
"כפר דייגים," אמר שלט, לאחר שנסענו שוב זמן מה. מדהים, כי הים לא נראה כאן. "בוא נעשה הפסקה שם ונראה אם נוכל לקלוע דג," חשבנו. בסופו של דבר לקחה כמעט שעה עד שראינו את המאגר העצום. ועוד כמה עיקולים, אחד החלקים היפים ביותר בתאילנד שראינו נפרש.
הכפר נקרא Ban Pak Nai (ראו תמונה למעלה), ורוב הבתים בנויים על רפסודות הצפות באגם. אחת המסעדות מורכבת מסדרה של רפסודות קשורות זו לזו. אפשר גם לשכור בקתה פשוטה ולבלות את הלילה על המים. עכשיו אנחנו כל כך גאים בידע המינימלי שלנו בתאילנדית שאנחנו מזמינים kauw עם קאי וקאי ושוכחים לגמרי שבאנו בשביל ה-bplaa. כשאנחנו מבינים את זה, הארוחה כבר על השולחן. עם זאת, לדברי מיקה, לעזוב את פאק נאי בלי שאכל דגים, לא אפשרי, אז קצת מאוחר יותר מגיע הטבח עם רשת נחיתה ודגים צלחת לחם, שמונחים על שולחננו כעבור כמה דקות, מתובלים להפליא. מטוגן (ראה תמונה). למטה). כמה טרי אתה רוצה את זה...
לאחר הגעתנו לכפר הסתובבנו תחילה וראינו בין היתר כיצד נגררת רפסודה עם מכונית ועליה כמה אנשים על ידי קאנו ממונע. כמובן שצילמנו את הסצנה הזו. כשיצאנו שוב אחרי ארוחת הצהריים הטעימה, לינדה, גברת הניווט שלנו, הודיעה שעלינו לעלות על המעבורת לאחר 400 מטר. הרפסודה שנגררה על ידי הקאנו התבררה כשירות המעבורות הרשמי לצד השני של האגם.
לא הגענו לאוטראדיט באותו יום. העיכוב בבאן פאק נאי, ההמתנה והמעבר על הרפסודה, ויותר מ-50 קילומטרים של כביש הררי מפותל לאחר מכן, ארכו יותר זמן מהצפוי, אבל היו שווים את זה. 90 קילומטרים לפני Uttaradit מצאנו גסטהאוס נחמד, שם החלטנו להתעלם לחלוטין מהעיר למחרת ולנסוע לפארק הלאומי נאם נאו. כך הגענו לבסוף לעיסאן.
– הודעה שפורסמה מחדש –
גילוי נחמד! אני פשוט לא מבין את ההתרגשות מדגים מטוגנים. אם אתה הולך לחרונינגן אתה לא אומר: ומזנון החטיפים המקומי היה כל כך טוב בטיגון!
זה נסדק, אבל עדיין יש טעם לסוג זה של דגים. הכל מגיע מהרוטב, בין אם זה תאילנדי או רק מיונז/קטשופ.
קודם כל, אני רוצה לומר שאני מאוד נהנה מכל כך הרבה מאמרים וכתבים ב- Thailandblog... עליהם אני מודה לך מקרב לב ומצפה להם בכל יום. עם זאת, יש התלבטות קטנה אחת; לעתים קרובות אני רואה אנשים כותבים על "DE Isaan"... אנחנו לא כותבים על DE Amsterdam, DE Antwerp...De Zeeland... אז, אנשים יקרים, עדיף לכתוב על "Isaan"... כמו שצריך.
תודה, יאן. אף פעם לא באמת חשבתי על זה ואימצתי את השימוש ב"ה" בערך הנקוב כי ככה רואים את זה בכל מקום. השימוש ב"דה" מתרחש גם בהולנד ובפלנדריה. ה-Veluwe, Betuwe, אזור Voer, אוקראינה. אני חושד שאין כללים לכך ושהשימוש במאמר לשם אזור או מדינה הוא בעיקר הרגל. תוהה אם מישהו יכול להבהיר את זה.
אני גר בראנדסטאד, על הוולווה, האומלנדן נמצאים בחרונינגן, בדרום... וכו'.
המילה อีสาน Isaan מגיעה מסנסקריט ופירושה המילולי "צפון מזרח". זה לא באמת שם אלא אינדיקציה לכיוון.
אמסטרדם-אנטוורפן הם מקומות לדעתי, אבל אתה מדבר גם על מחוז זילנד והפולדר הצפון-מזרחי אז מה רע ב-The Isaan???
ואכן, עם אנטוורפן ושמות מקומות אחרים
אנחנו לא משתמשים ב"ה" אבל עם "אזור" או אזור זה נורמלי. אני, למשל, בא מהארלמרמיר. ועבד באזור הנורה. ויצא לטייל בדיונות קנמר.
התרגשות מדגים מטוגנים? איפה אתה קורא את זה? האם הייתי צריך לכתוב: "קצת אחר כך היה על השולחן דג חסר טעם שעדיין היה לו קצת טעם בזכות הרטבים"? זה הופך להיות סיפור נחמד לקריאה. חוץ מזה, זה היה פשוט דג נחמד. היכולת לטעום מנות בעשבי תיבול ורטבים היא מה שמבדיל את השף הטוב מהרע. אין בזה שום דבר מרגש. אגב, אם המזנון המקומי בחרונינגן עושה עבודה טובה, זה בסדר מבחינתי.
מסכים, אני חובב דגים מטוגנים בשמן עמוק. זה ייהרס רק אם נעשה שימוש בשמן ישן או רע, או אם הוא מטוגן זמן רב מדי או בטמפרטורה גבוהה מדי. שום דבר לא בסדר עם מוסר ים על פומפרט שנאפה כך.
פרנסואה ת'אם צ'יאנג דאו. אישית, אני חושב שזה מאמר נחמד לקריאה ומקווה לראות מאמרים נוספים ממך ב- Thailandblog.
עם זאת, אני אישית חושב שחבל מאוד שלקוראים ובמיוחד למגיבים יש תמיד מה לומר או לבקר ומנסים לבטל את עידודכם להמשיך לכתוב מאמרים עבור Thailandblog.
אוקיי, תגובה מושלמת ולעיתים יש צורך בדיון בנושאים מסוג זה, אבל אני חושב שזה לעתים קרובות מופרך מדי. גם אם הדג היה פחות, זה לא משנה את הסיפור עצמו. אני מקווה לראות אתה בקרוב.
Bplaa הוא כתיב שלא נתקלתי בו עד עכשיו (אחרי 25 שנה).
בתאילנדית זה 'פלא' וכך מבטאים את זה התאילנדים, ה-p ה'רגיל' ולא ה-ph הנשאף. גם ב'השפה התאילנדית', ספרו של דיוויד סמית' (תרגום של רונלד שוטה), ה-p של pla כתוב כעמ' רגיל. אותו דבר במילון הכיס של WD Klaver. דגים זה פלא.
ההגייה עשויה להיות שונה מקומית במדינה הגדולה הזו ואני מכיר אנשים בצפון מזרח - איפה אני גר - שמבטאים את ה-p 'עבה' יותר מאשר במקומות אחרים, אבל עדיין לא נתקלתי בדרך שבה אתה כותב את זה.
תוכל להסביר לנו את זה?
אגב, איך שלא מבטאים את זה, כל עוד זה טעים...!
זה קטע שפורסם מחדש מלפני שנתיים. בינתיים הפכתי (קצת) יותר חכם ועכשיו הייתי כותב בצורה מסודרת. השתמש ב-Bpla אם הטעם מאכזב (bahpla :_))