האגדות וסיפורי העם של איזופוס בתאילנד

כיצד עלינו לקרוא סיפורי עם? למטה אחד מיוון העתיקה ואחד מתאילנד.

האריה והעכבר

לפני זמן רב בארץ רחוקה הייתה מערה קרירה שבה אריה אדיר התנמנם. במערה ההיא חי גם עכבר קטן שהסתובב כל היום בחיפוש אחר אוכל. יום אחד היא מעדה ונפלה ישר על ראשו של האריה. האריה אחז בה בציפורניו, הביט בה ואמר:

'נו, מה יש לנו כאן? חטיף טעים! אני רעב.'

"אבוי, אריה אדיר, חס על חיי, בבקשה."

"למה לי לעשות את זה, עכבר קטן?"

"אם תיתן לי לחיות, אולי אוכל לעזור לך אם אתה זקוק!"

האריה שאג מצחוק. "אתה, דבר מכוער, תעזור לי? אבל אתה ממש מצחיק, אני אשחרר אותך'.

כמה ימים לאחר מכן שמע העכבר שאגה כואבת מהיער.

'האריה!' זה ירה ממש דרכה.

היא רצה לתוך היער. מרחוק ראתה שהאריה הסתבך ברשת צייד.

"אני אעזור לך", קראה העכבר הקטן, ובשיניה החדות כירסמה את הרשת ושחררה את האריה.

נאנג נאק

(นางนาค מבטאים naang naak, naang זה מאדאם ו-naak הוא הנחש המיתולוגי שנראה בכל המקדשים, גם שם. הסיפור מתרחש בסביבות 1840.)

נאק היא אשתו הנאמנה והאוהבת של חייל, מק. הוא נקרא לקמפיין נגד הבורמזים (או הווייטנאמים) כאשר נאק בהריון. הוא פצוע קשה, אבל הודות לטיפול הטוב של נזיר, סומדט טו, הוא מתאושש. סומדט טו מבקש ממק להצטרף לנזירות, אך מק מסרב כי הוא משתוקק לאשתו ולילדו. הוא חוזר לכפר שלו, Phra Khanoong, שם הוא חי שוב באושר עם נאק ובנם.

יום אחד כשמק חוטב עצים ביער כדי לשקם את ביתו, חבר ותיק שעובר במקום אומר לו שנאק ובנם הם רוחות רפאים כי שניהם מתו בלידה. מק לא מאמין לו והם נלחמים. כשהוא חוזר הביתה הוא מתעמת עם נאק על כך אבל היא מכחישה ומאק מאמין לה. למחרת החברה הוותיקה מתה ובימים הבאים נאק הורגת את כל מי שרוצה להזהיר את בעלה. גם ברהמין אדיר, mǒh phǐe (מגרש שדים), נהרג.

מאק לומד את האמת כאשר יש לו עבודה מתחת לבית על עמודים. נאק מכינה ארוחת ערב למעלה אבל לימון נופל דרך סדק ברצפה והיא מותחת את זרועה מטר וחצי כדי להרים אותו. כעת מאק רואה שאשתו היא אכן רוח רפאים והוא בורח מהבית. במקדש Mahabhute המקומי, הנזירים מנסים לגרש את רוח הרפאים נאק, אך הם נכשלים. נאנג נאק לועג לאימפוטנציה של הנזירים וזורע מוות והרס בכפר מתוך כעס.

ואז הנזיר סומדט טו מופיע שוב. הוא לוקח את כולם לקברו של נאנג נאק ומתחיל למלמל תפילות בודהיסטיות. נאק קמה מהקבר עם בנה הקטן בזרועותיה. כולם נכנסים להלם אבל הנזיר נשאר רגוע. הוא אומר לנאנג נאק לוותר על ההתקשרות שלה למאק ולעולם הזה. אחר כך הוא מבקש ממק לבוא ולהיפרד מאשתו ובנו. בוכים, הם מחבקים זה את זה ומאשרים את אהבתם זה לזה.

Somdet To משמיע עוד כמה נוסחאות בנימה מרושעת, שלאחריהן גופה של נאק ורוחה נעלמים.

טירון חותך חתיכת עצם ממצחו של נאק שבה כלואה רוחו של נאק. סומדט טו נושא עמו את העצם במשך שנים, ולאחר מכן נסיך תאילנדי יורש אותה, אך מאז היא אבדה.

עד כאן הסיכום הקצר הזה של אחת האגדות המפורסמות ביותר בתאילנד.

הִתחַשְׁבוּת

נהגתי להקריא סיפורים לבן שלי כל ערב. גם זה של האריה והעכבר. הוא הבין את המסר, אבל מעולם לא אמר, "זה לא יכול להיות נכון, אבא, כי אריות ועכברים לא יכולים לדבר."

במאה ה-19 התעורר פילוג בכנסייה הפרוטסטנטית בהולנד. קבוצה אחת אמרה שהנחש בגן ​​העדן לא יכול היה לדבר, קבוצה אחרת אמרה שהתנ"ך אומר את האמת המלאה. תאולוג אחד חשב שלא כל כך חשוב אם הנחש דיבר או לא, מה שחשוב זה מה שהוא אמר.

כמעט כל תאילנדי מכיר את סיפורה של מיי נאק פרה חאנוונג והיא זוכה להערכה וכבוד במקומות רבים כאילו הייתה אלה.

שאלות

וזו השאלה שלי לקוראים היקרים: מדוע הנשים התאילנדיות סוגדות למאה נאק ('אמא נאק' כפי שהיא מכונה בדרך כלל בכבוד)? מה עומד מאחורי זה? מדוע נשים רבות מרגישות קשורות למאי נאק? מה המסר הבסיסי של הסיפור המאוד פופולרי הזה?

ומשהו שאני תמיד תוהה: האם המסר כפי שאתה רואה אותו הוא אוניברסלי או רק תאילנדי/אסיאתי? אולי זה רעיון טוב לראות קודם את הסרט למטה.

נוטן

הרוח המשתחררת כאשר אישה מתה יחד עם ילדה שטרם נולד נקראת phǐe: תאנג טיפסה ''רוח ההיקף הכולל'. רוחות רפאים נשיות מסוכנות יותר מזכרים בכל מקרה, אבל רוח רפאים זו היא החזקה והמסוכנת מכולן.

בתקופת אימפריית איותאיה (בערך 1350-1780), אישה הרה חיה הושלכה לפעמים לבור וערימה של יסודות לארמון חדש נדחפה דרכה. הרוח האמורה שהשתחררה אז הגנה על בית המשפט. קורבנות אדם היו חלק מהימים הטובים.

Mae Nak Phra Khanoong (Phra Khanoog ממוקמת כעת ב-Sukhumvit 77, Soi 7), זוכה להערכה במקומות רבים, אך במיוחד במקדש הסמוך למקדש Mahabhute שם.