CITY OF ANGELS - סיפור רצח ב-30 פרקים (סיום)

ב- Thailandblog תוכלו לקרוא את הפרסום המקדים של מותחן 'עיר המלאכים' שכפי שהכותרת מרמזת, מתרחש כולו בבנגקוק ונכתב על ידי Lung Jan. היום שני הפרקים האחרונים.

---

פרק 29

להפתעתו, אנונג הייתה בבית בדירתה. ג' חשבה ואולי קיוותה בסתר שהיא לא תהיה שם, אבל היא פתחה את הדלת כמעט מיד. ג'י לא ציפה לחיבוק ולא קיבל. הוא כבר ניחש נכון. בשקט היא הכניסה אותו והתיישבה על הספה.

"אז ילדה, הרגע באתי מהדודה שלך ועכשיו אני יודע הכל...ג' ניסה לשמור על נימה קלה, אבל היה קשה עם זה.

"אתה חושב ? ״ היא ענתה בקרירות.

"למה לא סיפרת לי?'

"למה לי ? אתה חושב שאתה יודע הכל, אבל אתה לא יודע כלום..."

"טוב, אז ספר לי הכל…ג' ניסה ליצור איתה קשר עין אך נכשל.

"אני לא צריך להתגונן מפני מישהו שנושא באחריות למותו של אבי' זה נשמע חד.

"שיהיה ברור, לא הרגתי את אביך."

"אבל תודו שכן. לא הלכת לקלונג טואי לשיחה נחמדה, נכון? '

י' לא הצליח לענות.

"זה מה שחשבתי... אם אתה לא רוצה להתוודות, אני אעשה זאת: עזרתי לאבי מתחילתו ועד סופו בנקמתו...'

'מה ?!' ג' חשה את הבחילה המוכרת שוב עולה.

'כן, שמעת אותי נכון. התכנון, הגניבה, הרציחות. עבדתי על זה והייתי עושה את זה שוב בקצב לב... הטעות היחידה שעשינו הייתה לזלזל בך..."

'אבל למה ?'

״שנאתי את דודתי ודודי עם כל סיב בגוף שלי. עד כמה שאני זוכר, דודי היה מתוק ואדיב אליי בשנים הראשונות שגרתי איתם. קיבלתי מתנות והתפנקתי. רק מאוחר יותר זכיתי להכיר אותו טוב, טוב מדי. כשהוא היה בחוץ עם החברים שלו הוא השתנה מול עיני. הוא הפך לאדם אחר לגמרי, בעל פה גס ומחוספס. גם איתי. עוד לא הייתי בן ארבע עשרה כשהוא אנס אותי בפעם הראשונה. לאחר מכן הוא התנצל והאשים את שכרותו אך פחות מחודש לאחר מכן הוא אנס אותי שוב. אני חשדתי במשך שנים שדודתי ידעה את זה אבל פשוט הייתה פחדנית מכדי לעמוד מול הממזר הזה. לא בכדי היא הכניסה אותי פתאום לפנימייה עם הנזירות, מחוץ לציפורניים של הממזר המעוות הזה. רק כשהלכתי לאוניברסיטה הצלחתי להימלט במידה רבה מהשליטה שלהם ובעיקר לברוח ממנו״.

'אבל…'

'לא, ' היא קטעה את ג'יי בחירוף נפש'תן לי לסיים!'

״רגע לפני שהלכתי לאוניברסיטה פנה אליי אדם שהציג את עצמו כאבא שלי. לא האמנתי למשמע אוזניי ולא האמנתי לאף מילה ממה שהוא אמר בהתחלה. אפילו רציתי להודיע ​​למשטרה, אבל הוא שכנע אותי בסבלנות. במיוחד מאחר שבמשך שנים דודתי נמנעה באופן שיטתי מכל שאלה על הוריי. ברגע שהשתכנעתי שהוא מי שהוא טען שהוא, הוא התחיל לאט אבל בטוח לערב אותי בתוכניות שלו. תוכניות, בהן תמכתי ועומדות ב-100 אחוז. הדוד הרי לא היה רק ​​אנס מטונף, ממזר מלא דם ובוגד פחדן, אלא גם הרוצח של אמי. הכי מצחיק זה שגנבתי את הכסף ששימש לתשלום לעוזרים של אבי מהקרן של דודי. הוא שילם את רוצחיו מכיסו..." היה שמץ של ניצחון בקולה כשהיא בהתה בג'יי בעיניים זוהרות.

זה נעשה שקט עד כאב. שקט שהיה מוחלט ומאופק כאחד. שניהם נראו מסוגרים ונמנעו זה ממבטיו של זה. ג'יי לא אמר כלום במשך זמן רב. הוא חשב על הכעס שלו, על התסכול שלו, על כל הדברים שרצה לומר לה. הוא חשב על אלף דברים בבת אחת, כולל השאלות שלא נשאלו שרצו בראשו. הוא דאג לה אבל בכנות לא ידע איך לטפל במקרה הזה. הוא כן ידע שזה טיפשי להפריע לאישה כשהיא שותקת לגמרי...

"כמה פעמים כשהייתי בקולג', אבא לקח אותי להרים במערב, ליד הגבול עם בורמה, שם הוא לימד אותי איך לטפל בנשק ואיך להגן על עצמי. זה רק חיכה להזדמנות הנכונה וזה הופיע לפני ארבע שנים כשהבודהא הזה הופיע לפתע באיותאיה. ראיתי איך הדוד התמכר לדבר הזה ויחד עם אבי חיברתי את התוכניות לגניבה. זה ששני השומרים נהרגו בתהליך זו החלטה שאבי קיבל לעצמו, אבל אני הרגתי את המשרתת..."

'מה ? למה ? '

״היא תפסה את דודי פעמיים כשהיכה אותי אבל לא עשתה דבר כדי לשים לזה סוף. אפילו כשהתחננתי בפניה על ברכיי שתלך איתי למשטרה, היא התאפקה. מעולם לא סלחתי לה על זה. לעולם לא !'

ג'יי כחכח בגרונו "אתה לא מתכוון להגיד לי שגם לך יש קשר לרצח של טנוואט?" שאל, כמעט בניגוד למיטבו.

"לא ישירות, לא. אבל מותו היה פשוט בלתי נמנע. זה היה, כביכול, כתוב בכוכבים. הוא היה קרוב מדי אלינו. ידעתי משיחה טלפונית איתך שהוא צריך לדווח לך באותו יום. הזמנתי אותו לארוחת צהריים באותו אחר הצהריים. הוא מיד נכנע לעיניי היפות וסיפר לי על הפגישה שהיה לו איתך בוואט פו. הצעתי שנתן לו טרמפ וזה הרג אותו... אתה יודע, אבא שלי רצה להרוג גם אותך, אבל וידאתי שהוא לא. משום מה היה אכפת לי, לא אכפת לי ממך. היית הגבר הראשון מזה זמן רב שהצחיק אותי. אתה תמיד נחמד אליי ולמרות הפרש הגילאים הרגשתי בטוחה, כן, בטוחה איתך...כשמצא את הכוח להחזיר את מבטה, ג'יי הבחינה מהדמעות שעלו בעיניה שהיא באמת מתכוונת לזה. זה נראה כאילו היא עומדת להתמוסס בבכי. הוא יכול היה להרגיש כמעט פיזית את עצבותה. למרות הכל, כאב עבר בליבו. הוא שנא לראות אותה כך: נתון לחסדי המרירות והחרטה.

"אלוהים…פעם אחת בחייו, ג'יי היה קשור בלשון ולא ידע מה לומר. בדיוק כשהוא מצא משהו, היא הכתה אותו. כל הצבע התנקז מפניה והיא הביטה ישר לתוך עיניו: 'מזל רע דינו...אני לא רוצה להירקב שנים בתא תאילנדי מטונף. אז יקירי, ההופעה הסתיימה. נתראה בחיים אחרים…" היא אמרה בחיוך זועף ועצוב לאין שיעור שג'יי לא ישכח בחייו.  לפני שהספיק להגיב, כמו ברק משומן, היא לקחה אקדח כבד מתחת לכרית בספה, הכניסה את הקנה לפיה, עצמה את עיניה ולחצה על ההדק.

במשך כמה שניות הוא ישב מבולבל ואז שאג חזק ככל שיכול אל תוך הלילה.למה ?!אבל הוא לא קיבל תשובה מהחושך הדומם... זה לא היה סיוט, אבל הוא ייחל עם כל סיב בגופו שזה היה. זה היה נורא, אבל לא סיוט. לרגע, רק לרגע, קיווה ג'יי שהוא השתגע. שיגעון בהחלט לא היה כיף, אבל מבחינתו, זה היה כלום לעומת האימה שזה עתה התגלתה לנגד עיניו... ג'יי שקע על ברכיו כאילו היה המום. ראשו התכופף קדימה כאילו היה כבד מכדי לשאת אותו, והוא אחז את זרועותיו בעוויתות סביב חזהו. הוא לא הבין שהוא התקשר אליו, אבל קיו מצא אותו כך שעות לאחר מכן. מודאג, הוא הרגיש את כתפיו של ג' רועדות, קלות וקבועות, כמעט כאילו הוא בוכה. אבל זה לא בא בחשבון. ג'יי לעולם לא יעשה את זה...

פרק 30

זה היה אך טבעי שלקח ל-J. שבועות לעבד את מה שקרה. אדם שבור, לאחר טקס הפרידה והשריפה של אנונג, הוא עזב לצ'אנג מאי והרשה לעצמו להטביע בעבודה בתקווה שהזמן ירפא את הפצעים. ג'יי בודד את עצמו מאוד ומקורביו כמו קאיו ו-וואנפן הפריעו לו כמה שפחות. הוא נלחם מאבק בודד עם הרחמים העצמיים שלו וההאשמה העצמית אבל גם הבין שעליו להתאגד בכל מחיר. רק כעבור חודשיים הוא עזב שוב ברכבת וכמובן עם סם לעיר המלאכים שם אנשים נזקקו בדחיפות לעצתו לגבי רכישת מנה גדולה של כלי חרס עתיקים של סוואנקאלוק וסלדון.

בחזרה בלופט, בניגוד לסם, לקח לו די הרבה זמן להתיישב. יותר מדי קרה בחודשים האחרונים והזיכרונות הכואבים היו עדיין טריים מדי.  סערה מאת בוב דילן ורומיאו ויוליה חזקים קורונה עזרו לו כשהתיישב על המרפסת שלו ליהנות באופן מסורתי מהשקיעה, שצבעה את וואט ארון ואת הנהר בוורוד וזהב עמוק. סם מרוצה בעליל פיהק והתמתח. ג'יי פיהק אפילו יותר עמוק אם אפשר וגם התמתח. לרגע הוא הרגיש בדיוק איפה המטורף היכה אותו בכתפו... הפצע הזה החלים במהירות מדהימה, אבל הפצע שהמקרה הזה הותיר בנשמתו ללא ספק ימשיך לכאוב עוד הרבה זמן... הוא תפס את הכוס החדשה שלו. וחשב שהוא חייב להסכים עם בן ארצו ג'ורג' ברנרד שו. הענק הזקן התנהג לפעמים כמו בריטי מדמם, אבל הוא הסכים על דבר אחד: וויסקי היה כמו שמש נוזלית. הוא שמר על הקריסטלים כוס עם 25 שנה התבגר היילנד הפרק לאור השמש הדועכת. במוחו הוא בירך את אבותיו הקלטים שהעלו את הרעיון המבריק וויסקי או לזקק את מי החיים מתבואה. הוא סובב באיטיות את הוויסקי, התבונן בדמעות מטפטפות לאיטן על הקיר, והרים את הכוס מהורהר אל אפו. עשן מדורת כבול, מליחות הים. הוא לגם ונאנח. מזור לנפש פצועה. בדיוק מה שהוא היה צריך עכשיו. הבקבוק היה מתנת יום הולדת מוערכת מאוד מקיי.

טיינס, אם דיברת על השדים... קיו עמד לידו לפתע על המרפסת במלוא העגלגלות שלו. 'הרשיתי לעצמי להיכנס, כי דרך התקיפות וההתנוחה החזקים של החבר שלך דילן, לא שמעת את הפעמון..."

"מה אתה עושה? "

"חשבתי שאתה יכול להשתמש בקצת הסחת דעת, אז באתי לאסוף אותך... אתה יכול ללכת לעשות את מה שתמיד אהבת לעשות...'

ג'יי העמיד פנים שהוא חושב ברצינות על ההצעה הזו, הניח את זרועו על כתפו של קיוס ואז, בחיוך מאוזן לאוזן, אמר:אני לא חושב שזה יעבוד בלי בעיות. כולם נשואים או שיש להם חבר קנאי..."

"אז הלאה לפאב', ענה קאו מחייך כבר. כמה דקות לאחר מכן הם נעלמו לזרועותיה הפתוחות של עיר המלאכים בתקווה – שווא – שהיא תישאר יבשה לנצח...