קארל דוהרינג
בשתי התרומות הקודמות על השפעות זרות באדריכלות הסיאמית והתאילנדית, שמתי לב לאיטלקים. אני רוצה לסיים בכך שלקחת רגע להרהר בדמותו המסקרנת של האדריכל הגרמני קרל דוהרינג. הוא לא ייצר כמעט כמו האיטלקים הנ"ל, אבל הבניינים שהקים בסיאם הם, לעניות דעתי, בין היפים מבחינת התמהיל המוזר בין מקומי ל פאראנג-אדריכלות יכולה לספק.
כאילו לא די בכך, דוהרינג נכנס להיסטוריה כאחד משומרי המורשת הסיאמית, שלא רק ביצע את המחקרים הדרושים בהקשר זה, אלא גם פרסם את אותם מחקרים לטובת הדורות הבאים. לא רק שהוא עורר עניין בסיאם בקרב קהל קוראים גרמני, אלא שהציורים והצילומים המפורטים שלו התגלו כבעלי ערך רב עבור המחלקה התאילנדית לאמנויות יפות כמה עשורים מאוחר יותר במהלך פעולות השיקום והשימור הגדולות הראשונות.
קרל זיגפריד דוהרינג - ששמו נכתב בשגיאות כדורינג - נולד ב-14 באוגוסט 1879 בקלן במשפחתו של פקיד במשרד הדואר הקיסרי. הוא לא הלך בדרכו של אביו כי קרל זיגפריד כנראה התעניין באמנות ובאדריכלות בגיל צעיר. לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים בנויסטטין - לשם עברה המשפחה בינתיים - הוא בחר מיד ללמוד אדריכלות ב-Konigliches Technische Hochschule הנודע בברלין - שרלוטנבורג, לשם השתייכו כמה מהאדריכלים הברלינאים המפורסמים ביותר כמו יוליוס רשדורף ואוטו שמאלץ. להיות שייך לצוות המורים. דוהרינג היה סטודנט שאפתן מאוד, שבנוסף ללימודי אדריכלות, נרשם גם באוניברסיטת פון הומבולדט לקורסים בתולדות האמנות, ארכיאולוגיה ופילוסופיה.
במהלך לימודיו הוקסם מאמנות ואדריכלות דרום מזרח אסיה בכלל ומבורמזית בפרט. לאחר מותו ב-1905 בהצטיינות סיים את לימודיו בשארלוטבורג, כמעט מיד הגיש מועמדות לעבודה בממשלת סיאמי. כבר במאי 1906 הוא הגיע לבנגקוק עם כלתו הטרייה מרגרטה ארבגוט, שם החל לעבוד כמהנדס ברכבת חודשיים לאחר מכן. מחלקה שהייתה בפיתוח מלא ובמקרה או שלא, מאז 1891 בידי מהנדסים ראשיים גרמנים. לואי ויילר, שבשנת 1906 כינה את היריות על מסילות הרכבת הסיאמיות היה, במקרה או שלא, תלמיד לשעבר של Konigliches Technische Hochschule בשרלוטנבורג... עבור מסילות הברזל הוא תכנן לא רק מספר גשרים, מחסנים ובתי מלאכה, אלא גם את הישן. -הפצצה לרסיסים במהלך מלחמת העולם השנייה - תחנת תונבורי ובניין התחנה של פיטסנולוק.
פרה רם ראצ'אני דין
בספטמבר 1909, המלך צ'וללונגקורן הזמין אותו לבנות ארמון, ארמון פרה רם ראצ'אניווט, בפטצ'אבורי. לאחר שצ'וללונגקורן אישר את התוכניות באפריל 1910, העבודות החלו כמעט מיד, אך יעברו עד 1916 עד שהארמון הזה יהיה מוכן לשימוש. צ'וללונגקורן עצמו מת ב-23 באוקטובר 1910, אך בנו ויורש העצר וג'ירווד המשיכו לפקח על פרויקט הבנייה. הבניין הבולט בן שתי הקומות נבנה על תכנית קרקע מלבנית עם גג מנסארד גבוה מאוד. מבחינת סגנון, הארמון הוא עדות יפה ליוגנדשטיל, אבל מבחינת אלמנטים דקורטיביים, כולל הריצוף הצבעוני, יש גם התחלה ברורה לכיוון הארט דקו, אבל גם עם עמודים חזקים וקמרונות חבית שנוצרו בהשראת אלה. של הכנסיות הרומנסקיות בנוער Döhrings באזור הריין. דוהרינג הושפע במיוחד מהבריטים טלה ואומנות תנועה, אלא גם על ידי יוגנדסטיל של ה-Deutscher Werkbund שנוסד ב-1907 על ידי Muthesius, Behrens והפלמינג הנרי ואן דה ולדה. מה שמייחד את הבניין הזה לחלוטין הוא שהוא היה אחד הבניינים הראשונים בדרום מזרח אסיה שנבנו מבטון מזוין והבניין האזרחי הראשון בסיאם עם מבנה גג פלדה. המתחם נמצא כיום בשטח צבאי, אך הוא נגיש. בבניין הוקמה תערוכה קטנה בה ניתן למצוא בין היתר את תוכניות הבנייה המקוריות של דוהרינג.
ארמון Bang Khun Phrom (ajisai13 / Shutterstock.com)
מה שמייחד את היצירה של דוהרינג הוא שבניגוד לרבים אחרים פאראנגאדריכלים שהיו פעילים בבנגקוק והסביבה באותם ימים, לא הציגו באופן עיוור אלמנטים בסגנון מערבי, אלא שהוא הלך כל הזמן בחיפוש אחר איזון סגנוני עדין בין מזרח למערב. הדוגמה הטובה ביותר לכך היא, לדעתי, מה שנקרא ארמון ורדיס, במציאות דווקא וילה מלכותית ברחוב לאן לואנג. דוהרינג עיצב את הבניין הזה כמעונו של הנסיך דאמרונג, אחיו למחצה החזק של צ'וללונגקורן ששימש בין היתר כשר הפנים ושר החינוך. הוא עיצב וילה אלגנטית מאוד שנבנתה בין 1910 ל-1911, תוך ערבוב של מיטב האלמנטים של ארט נובו עם אדריכלות סינית. כיום יש בו ספרייה ומוזיאון המוקדשים לחייו המסקרנים של דאמרונג. לא פחות מרשימים והעידו על היצירתיות של דוהרינג ותחושת הפרשנות של הסגנון היו הבניינים שתכנן עבור ארמון באן קון פרום. במיוחד, אגף Tamnak Somdej, שהושלם בשנת 1913 עבור המלכה סוקהומאלה מראסרי, אשתו השישית של צ'וללונגקורן, מעיד על תחכום אדריכלי ומעמד נדירים שנראו בבנגקוק עד היום.
דיוקן של דוהרינג באוסף הספרייה הבריטית
שום דבר לא הפריע לקריירה של דוהרינג עד שבסוף מרץ 1911 היכה האסון בעוצמה. אשתו הצעירה מתה לפתע מכולרה בבנגקוק. נקרע מהטרגדיה הזו, הוא לקח חופשה של שנה ויצא ל"היימט" ביוני 1911. כשחזר לבנגקוק בקיץ 1912, הוא לא רק השיג דוקטורט בהנדסה אזרחית מאוניברסיטת דרזדן עם עבודת גמר. דאס פרצ'די בסיאם, אבל ליוותה אותו גם אשתו השנייה, Käthe Jarosch. בנוסף לפיקוח על חצרותיו ומחקרים חדשים, חלקם ארכיאולוגיים,, לעתים קרובות בחברת הנסיך דאמרונג, בעיסאן ובצפון, הוא גם תכנן את התוכניות לאוניברסיטה חדשה, אך אלה לא התממשו מסיבות שאינן ברורות. . ייתכן שזו הייתה אחת הסיבות לכך שהוא נפל קורבן יותר ויותר להתקפי דיכאון ואפילו דיכאון מלא. כאילו לא די בכל האומללות הזו, הוא ספג הפסד כספי לא מבוטל עקב נטישת מספר מטלות אחרות, שצללו אותו עמוק עוד יותר לתוך עמק... המלך ראמה השישי, שככל הנראה כבר לא יכול היה לסבול לצפות באחד. מהאדריכלים האהובים עליו מאיימים נפשית ליפול סיפקו לו קצבה, הכנסה חודשית קבועה. הוא גם נתן לו אישור להטעין את המצברים בגרמניה.
כאשר דוהרינג עזב את הצ'או פראיה בסוף ספטמבר 1913, הוא לא יכול היה לדמיין שלעולם לא יראה שוב את אהובתו סיאם... בפברואר 1914 השיג את הדוקטורט שלו. בהצטיינות מאוניברסיטת ארלנגן לדוקטורט בפילוסופיה עם התזה שלו Der Bôt (Haupttempel) ב-siamesische Tempelanlagen, מחקר בתולדות תרבות בן 66 עמודים, שפורסם במאי אותה שנה.
במקור הוא היה צריך לחזור לסיאם בקיץ 1914, אבל פרוץ מלחמת העולם הראשונה עצרה את זה. הוא גוייס כקצין מילואים ושובץ ליחידת כדור פורח כמשקיף ארטילרי. הוא בטח הוצב בחזית כי הוא היה מעוטר במעמד צלב הברזל IIe. עם זאת, זה לא מנע ממנו להשיג את הדוקטורט שלו בעבודת גמר במהלך המלחמה הגדולה, ב-1916 ליתר דיוק. Der Verzicht im öffentlichen Recht לדוקטורט במשפטים מאוניברסיטת גריפסוואלד. לאחר מכן החל ללמוד פילולוגיה ותיאולוגיה, אך לא ברור אם אכן השלים לימודים אלו.
לאחר המלחמה, אדריכלים ומהנדסים גרמנים כבר לא היו ממוקמים היטב בשוק הסיאמי. סיאם הצטרפה למחנה בעלות הברית ביוני 1917 וכל תושבי גרמניה אסרו. ראשו של דוהרינג, לואי וילר, היה אחד הגולים הגרמנים שמתו בינואר 1918 מול חופי אפריקה במהלך החזרתו לארץ על סיפון ספינה דנית. עמיתו הקרוב של דוהרינג, המהנדס אייזנהופר איתו עבד על פיתוחה של מה שמכונה מסילת הרכבת הצפונית, מת כבר באביב 1914 במהלך בניית מנהרת חונטן ליד למפאנג. דוהרינג קיווה לחזרה מהירה, אבל בהדרגה הבין שזה לא יהיה מיד. כדי להחמיר את המצב, גם נישואיו לקתה ירוש התפרקו.
אולי דוהרינג חיפש פורקן לבעיותיו והתמסר לכתיבת פרסומים תרבותיים-היסטוריים על הודו וסיאם. בין השנים 1920-1923 פרסם את העבודה הסטנדרטית, המורכבת משלושה כרכים מקדש בודהיסט אנלאגן בסיאם בבית ההוצאה לאור אסיה. עבודה מאוירת עשירה זו היא עדיין אחת מיצירות העיון בכל הנוגע לארכיטקטורה של 18e en 19e מתחמי המקדשים הסיאמיים מהמאה, ונחשב לאחד המחקרים התרבותיים-היסטוריים הטובים ביותר שנעשו אי פעם על ידי פאראנג על ארכיטקטורה סיאמית פורסמו.
כריכה של אחד מהרומנים ההיסטוריים של דוהרינג
ב-1923 הוא התגלגל ב-Folkwang Verlag סיאם: כי bildende Kunst מהעיתונות. בעקבות שנתיים לאחר מכן Kunst und Kunstgewerbe בסיאם: עבודת לכה בשחור וזהב ב- Julius Bard Verlag. דוהרינג היה סופר שהוכיח שהוא בבית בשווקים רבים. הרומן שלו ראה אור ב-1927 Im Schatten Buddhas: Roman eines siamesischen Prinzen תחת השם הבדוי שנשמע אקזוטי Ravio Ravendro.
כמה שנים לאחר מכן, הוא כתב מחדש את הרומן ההיסטורי בתור רבי רוונדרו טיסה מבודהות Gesetz – Die Liebe des Prinzessin Amarin. עם זאת, דוהרינג הציג את הספר הזה בשמו שלו כדלקמן: "Die schönste Zeit meines Lebens verbrende ich in Siam, wo ich vor dem Kriegelange Regierungsbeamter war. Nach einem Studium in mehreren Fakultäten wurde ich auf mein Gesuch hin nach Bangkok gerufen. Unter der Regierung der Herrscher Chulalongkorn und Vajiravudh baute ich mehrere Palais für den König und für die Prinzen des Königlichen Hauses, und während meines Aufenthaltes in diesem letzten unabhängigen Buddhists Königreich lernte ich die hohe, Verfeinerte Kultur dessiamesisch. Ich versuchte in diesem Roman, etwas von der Schönheit und Eigenart Siams mitzuteilen...“
ראבו רונדרו בשום אופן לא היה היחיד שלו כנוי ספרותי שכן פרסם גם בשמות הנס הרדגן וד"ר. הנס ברבק מתרגם בעיקר מאנגלית, עם העדפה לעבודתו של אדגר וואלאס, שהיה פופולרי ביותר בגרמניה - ממציא המותחן המודרני - ממנו תרגם לפחות שישים וארבעה ספרים. הוא בטח תרגם וכתב בקצב מהיר להפליא כי ידועים יותר ממאתיים וחמישים כותרים שדהורינג תרגם מאנגלית...
חייו העשירים של קרל דוהרינג הגיעו לקיצם ב-1 באוגוסט 1941, כאשר, נשכח מהעולם החיצון, הוא מת כמעט בעילום שם בבית חולים בדרמשטאדט.
תראה, אני יכול להעריך את הסגנון האדריכלי הזה, בפעם הראשונה שראיתי אותו מיד חשבתי על אדריכלות תאילנדית עם השפעה ברורה ממרכז או מזרח אירופה. לעומת זאת, זה יכול להיות גם בגרמניה או בסנט פטרסבורג עם השראה מסיאם. משפיעים אחד על השני קדימה ואחורה ואז מתלבטים לשלב את התכונות הטובות ביותר משני הרקעים למשהו חדש.
@רוב ו.,
"משפיעים אחד על השני קדימה ואחורה ואז מתלבטים לשלב את התכונות הטובות ביותר משני הרקעים למשהו חדש."
זה נראה ממש כמו מטאפורה פוליטית עם העדפה לרוטב מזרח אירופאי לשעבר.