'או סיאם', סיפור המסע המרתק של בני הזוג ג'וטראנדים

הקוראים הקבועים של בלוג תאילנד יודעים שמדי פעם אני חושב על פרסום בולט מספריית העבודה האסיאתית המלאה שלי. היום אני רוצה להרהר על חוברת שהתגלגלה מהדפוסים בפריז ב-1905: 'או סיאם' שנכתב על ידי הזוג הוולוני יוטרנד.

אמיל ז'וטרנד נולד ב-9 בפברואר 1870 בפונטיין-ל'אבק כבן שני במשפחתם של אכיל ג'וטרנד ולור סאנקלט. אחיו ארנסט, המבוגר ממנו בשנתיים, יהפוך לסוחר פחם ומת צעיר למדי, בן 45 בקושי במרץ 1914. אמיל בחר בקריירה משפטית וסיים את לימודיו ב-1896 בהצטיינות כדוקטור למשפטים מהעיר. אוניברסיטת ליברה דה ברוקסל. הוא נישא לדניס ויילר (23-1898) ב-1872 ביולי 1973. נישואים אלה התרחשו בקושי כמה שבועות לפני שציפורי האהבה עברו לצד השני של כדור הארץ. כי מאוקטובר 1898 ועד סוף 1902, בני הזוג נשארו בבנגקוק, שעבור רבים מהמערביים היא אקזוטית ביותר.

אחרי הכל, אמיל יוטרנד היה אחד מארבעה עשר עורכי הדין הבלגים שהשתייכו למה שנקרא 'מיסיון רולין-ז'קמיינס'. קבוצה זו של מומחים משפטיים, בראשות שר הפנים הבלגי לשעבר גוסטב רולין-ג'קמיינס וחתנו רוברט ג'ון קירקפטריק, הוזמנה על ידי הנסיך הסיאמי רב ההשפעה דאמרונג בשם המלך צ'וללונגקורן להביא את מערכת המשפט הסיאמית למערב. תקנים. זה היה הכרחי אם סיאם הייתה לזכות בכבוד של הקהילה הבינלאומית, קרא את המעצמות הקולוניאליות המערביות.

במסגרת תפקיד זה הפך יוטרנד לחבר בבית הדין הבינלאומי לצדק, שישב בקוראט. הכותרת הזו מרשימה יותר מהמציאות. למעשה, בית משפט זה היה בית משפט שהכריע במחלוקות בין אזרחים ממדינות מערביות שונות המתגוררים בסיאם ואשר למערכת המשפט הסיאמית לא הייתה סמכות שיפוט לגביהם באותה עת, תוך יישום עקרון החוץ-טריטוריאליות. הרבה יותר חשוב היה מושבו של ג'וטראנדס בוריספה או בית המשפט לערעורים בבנגקוק. כאן הוא ללא ספק תרם לרפורמה הרדיקלית ולשכתוב החקיקה הסיאמית. בעוד שג'וטרנד היה עם אפו בספרי החוקים, אשתו החיננית הפכה לאורחת רצויה במסיבות החברה של קהילת הגולים בבירת סיאמי.

לאחר שחזר לאירופה, יוטרנד היה אחד מהחברים הבודדים לשעבר בנציגות רולין-ג'קמינס שלא בחרו בקריירה דיפלומטית או משפטית. הוא הפך למנהל של זה מכון סופריור דה מסחר, המכון המסחרי הגבוה במונס. מכללה זו נוסדה במקור כפי שהיא Institut commercial des Industriels du Hainaut והיה צריך לספק אקדמאים שנאלצו להפיץ מומחיות מסחרית ותעשייתית בלגית בחו"ל וליתר דיוק בשטחים שמעבר לים.

ב בל אפוק למדינה הייתה מדינה ענקית בל אפוק המטרופולין, כמו שאר חלקי המדינה, תפסה הישג כלכלי אדיר. הם שאבו ללא מצפון מהעושר הבלתי נתפס של המושבה באפריקה וככל הנראה עשו את דרכם ללא מאמץ לראש החבורה התעשייתית המודרנית. לבלגיה לא רק היה קו הרכבת היבשתי הראשון והייתה המדינה הצפופה ביותר באירופה, אלא גם הפכה תוך פרק זמן קצר מאוד לכלכלה החמישית בגודלה בעולם ומספר ארבע מבין המדינות המייצאות. יוטרנד היה אחד מהגברים שבגלל ניסיונו הבינלאומי, נבחר לעזור לנווט את התהליך הזה בכיוון הנכון.

בשנת 1905 פרסמו בני הזוג בהוצאת ספרים Plon-Nourrit et cie. בפריז הספר שלהם 'או סיאם – Journal de Voyage de M. et Mme. יוטרנד'. ספר זה, שעד היום קל לקריאה ומעניין, הכיל את תיאורי המסעות וההרפתקאות שחווה הזוג הצעיר באזור הרחב. לא רק ההיסטוריה והתרבות של סיאם נדונו בהרחבה, אלא גם הפולקלור, החי והצומח, עם נייטרליות יוצאת דופן ואפילו הבנה למערבי של אותם ימים. היה ברור שאדמה ואנשים עשו רושם בל יימחה על בני הזוג ג'וטראנדים. אמירה שלמעשה חלה גם על כמעט כל דרום מזרח אסיה, כי בין היתר לאוס, קמבודיה ווייטנאם, ללא ספק היוו השראה גם לבני הזוג ג'וטראנדים.

משפחת יוטרנד

לאחר'או סיאם' ברור שלג'וטראנד היה טעם לזה. הוא הפך לגלובטרוטר אמיתי שביקר רבות בסין ובארצות הברית. אמיל יוטרנד היה כותב באופן קבוע ספרים ומפרסם מאמרים על דרום מזרח אסיה. בשנת 1938 הופיע ב- Librairie Vanderlinden ספרו האחרון טיילות גיאוגרפיותעם הקדמה של השר הליברלי ואיש העיר הבולט פולגנס מאסון.

אמיל ז'וטראנד היה אחד מאורחי הכבוד שהמלך בהומיבול פגש במהלך ביקורו הממלכתי בבלגיה בשנת 1960. בשנת 1964, התראיין ז'וטראנד, כיום בן 93, לכריסטיאן דה סן-הוברט עבור מאמרו על היועצים הבלגים בסיאם , שפורסם זמן קצר לאחר מכן ב כתב העת של חברת סיאם. דרכו האחרונה של אמיל יוטרנד החלה כאשר כבש את בריסל ב-24 במרץ 1966.

למיטב ידיעתי, המהדורה האחרונה של בסיאם, יומנו של יועץ משפטי של ממשלתו של המלך צ'וללונגקורן, הופיע ב-1996 על ידי White Lotus Press. אומרים על מהדורה שאפילו יצאה לאור בהוצאת קסינגר ב-2010, אבל עדיין לא שמתי עליה את היד. בשנת 2011 הופיע 'תיירים בלגים בבורמה, סיאם, וייטנאם וקמבודיה (1897 ו-1900)עבודה שכתב אמיל ג'וטראנד יחד עם פוק שאודויר בתרגום של Walter EJ Tips, שוב ב-White Lotus Press.