The Phi Thong Luang: עם בסכנת הכחדה

מלאברי (צילום: ויקיפדיה)

בחוגים אקדמיים הם הופכים מברי of מלאברי אבל לרוב התאילנדים הם ידועים בשם פי תונג לואנג, תרגם גס את אנשי רוחות העלים הצהובים. האנשים האלה, שחיים בצפון הרחוק של תאילנד, במחוזות נאן ופרה על הגבול עם לאוס, הם מהקטנים והפחות מוכרים מבין הקבוצות האתניות בתאילנד שמתוארות בדרך כלל כ'עמי הרים' לא מאוד מדויק ולא לגמרי נכון, אבל תיאור טוב.

De פי תונג לואנג הם קבוצה אתנית כל כך קטנה שרק ב-1938 הוקדש להם מחקר ראשון. אז האתנולוג והצלם האוסטרי פרופ. ד"ר. הוגו אדולף ברנציק - אבי האנתרופולוגיה האלטרנטיבית ואנין הטעם של אחה – מחקר תמציתי המבוסס על תצפיותיו במהלך שהותו אצלם בשנת 1936. רק בתחילת שנות ה-1963 התעניינו חוגים אקדמיים תאילנדים בעם המיוחד הזה ובשנת XNUMX גיליון מיוחד של הסמכותיים כתב העת של חברת סיאם.

De פי תונג לואנג לפעמים מתוארים כאנשים המעניינים ביותר אך גם הכי פחות מובנים בדרום מזרח אסיה. ויש מה לומר על זה. בכל מקרה, ודאי שלא ידוע דבר על מוצאם או השושלת הגנאולוגית שלהם. ספקולציות לגבי מוצאם ממילא הובילו בשנים האחרונות לדיונים אקדמיים נמרצים, אך ללא הוכחות מדעיות מספיקות. רוב המדענים מניחים קשר - רחוק - ל- ב'/חמר. וככל הנראה, הם כבר חיו באזור זה לפני שעמי הטאי היגרו לחלק זה של דרום מזרח אסיה. השם מברי תהיה שחיתות תאילנדית-לאוסית של זה חמומילה ל'אנשים מהיער'. חמו, קורא יקר, היא שפתו של הצפון לאוטי המעורפל לא פחות חמו-אֲנָשִׁים. שפת מיעוט שמגלה זיקה מסוימת לחמר ווייטנאמית ועדיין מדוברת פה ושם בלאוס, וייטנאם, תאילנד וסין. הם חייבים את שמם הפיוטי יותר רוחות העלים הצהובים לקיומם הנוודים העתיק. ה פי תונג לואנג הרי הם לא גרים בבתי קבע ואין להם מגורים קבועים. הם ממשיכים לצאת מהצריפים הפשוטים שלהם המכוסים בעלי בננה, כשהעלים מצהיבים לאחר שבוע או שבועיים...

מלאברי ממשיכים לצאת מהצריפים הפשוטים שלהם המכוסים בעלי בננה כשהעלים מצהיבים לאחר שבוע או שבועיים...

אורח חייהם כיום הופך לרוב פטרנליסטי משהו או מתסביך עליונות תרבותי כמו 'פְּרִימִיטִיבִי' אבל אני מעדיף, בלי לרצות להיות פוליטיקלי קורקט, להיות כנה עם המונח 'עם טבעי'. הם ציידים-לקטים וחיים ממה שהטבע מספק להם. חלקם לובשים כבר כמה שנים בגדים, אותם החליפו באמצעות מגעים עם קבוצות אתניות אחרות בצפון. אבל לפני כן רובם עברו את החיים עירומים, אם כי פה ושם השתמשו בקליפת עץ או עלים לכיסוי הגוף. ברמה הרוחנית, ה פי תונג לואנג עם זאת, אנימיסטים לא נמלטו מהלהט המיסיונרי הבלתי פוסק של מספר מיסיונרים נוצרים.

De פי תונג לואנג הם עם בסכנת הכחדה ביותר ממובן אחד. לא רק הקיום הנוודי שלהם מוגבל על ידי כל מיני הגבלות והתערבות של מוסדות רשמיים, אלא גם על ידי הפיתויים החומריים הרבים של חברת הצריכה. במחוזות מסוימים הם אף הוצאו בכוח מהג'ונגל ונאלצו להתיישב בכפרים מון או יאו. בנוסף, האנשים מתים. זה נובע בחלקו משיעורי התמותה הגבוהים בקרב יילודים, משום שנשים בהריון כבד עדיין נסוגות - כפי שעשו במשך מאות שנים - בחזרה לג'ונגל לבד וללא עזרה לפני הלידה.

ההערכות האופטימיות ביותר מציבות את הסכום הכולל על כ-400 פי תונג לואנג עם זאת, בשנת 2017 פורסמו נתונים חדשים שהראו כי ייתכן שיהיה צורך להתאים את המספר הזה כלפי מטה. בתרחיש הכי פסימי, רק מאה בערך יישארו היום. זה הופך אותם לקבוצה האתנית בסכנת הכחדה בתאילנד ולאוס. אין לי אשליות, מבחינה דמוגרפית גורלה של אוכלוסייה זו נחרץ כמעט בוודאות וייתכן שהם נעלמו או הוטמעו לחלוטין תוך שניים או שלושה דורות.

באופן אישי אני חושב שחבל שככה נעלמת פיסת אינדיבידואליות, אבל גם גיוון. עקב הגלובליזציה, העולם הופך יותר ויותר לנקניקייה יחידה שבה כולם לובשים ג'ינס כחולים, שותים קוקה קולה או סטארבקס ומתפרעים על החידושים האחרונים. טלפון חכם מ-Huawei או סמסונג זוללים המבורגר ממקדונלדס או רגל עוף מלחם מ-KFC... הזהות והאינדיבידואליות נעלמות בקצב קטלני ואני מודה בפה מלא שקשה לי עם זה. אחרי הכל, זהות היא אותה קונסטלציה ייחודית של מאפיינים המרכיבים את האינדיבידואליות של קבוצות אתניות ואשר מחברת אותן לזולת בדרכן הייחודית.

הסופר הצרפתי הגדול ומספר הסיפורים ז'אן רספאיל תיאר ברומן הקסום שלו ומעל לכל המרשים מאוד "Qui se souvient des Hommes…'בתרגום חופשי'מי זוכר את האנשים האלה..."  גורלו העצוב להפליא של האחרון אלאקלופס בפטגוניה. זה יהיה חבל מאוד אם, תוך כמה שנים, כאשר במקרה פי טון לואנג יגרום לנו גם לתהות מי זוכר אותם...