פגיעה בדיבור בתאילנד?

כשעזבתי את הבית בצעירותי והצטרפתי לחיל הים, פגשתי נערים מכל פינות הולנד. כמובן לאמסטרדמרטס היה הפה הגדול ביותר והם האשימו את הלימבורגרים והגרונינגרים על כך שלא הצליחו להבין אותם בגלל ליקוי הדיבור שלהם.

גם אני, ילידת טוונטה, דיברתי ניב ולמרות שניסית לדבר "כמו שצריך", תמיד היה ברור שיש לי מבטא מיוחד. זה למעשה תמיד נשאר כך, כי הרבה יותר מאוחר ולפעמים גם היום, אנשים יכולים לשמוע את המוצא הטוונטי שלי, למרות שלא גרתי בטוקרלנד במשך עשרות שנים.

ההבדל בין שני דיאלקטים או שתי שפות טמון בעיקר בצלילים המשמשים לאמירת משהו. טוקר משתמש בצלילים שונים מאשר, למשל, תאילנדי, אזורי או לאומי, אנחנו אומרים, אבל זה לא לגמרי נכון. אני אחזור לזה.

דיבור בא בקלות לרוב האנשים, אך יש לזכור ששום תנועת שרירים אנושית אינה מסובכת ועדינה כמו תנועות הלשון הנדרשות ליצירת צלילי שפה. התיאום של השרירים בלשון, חלל הפה, הריאות והשפתיים הנדרש לדיבור הוא תהליך מסובך.

גם ההפך - להבין מה מישהו אחר אומר לך - הוא כמעט מסובך מדי למילים. זה נס שאתה מסוגל להבין ללא מאמץ מודע מה מישהו אחר אומר לך. הוא מזיז את הפה וזרם של עיוותים בא לאוויר ואתה מבין למה הוא מתכוון להגיד.

כמה קשה להבין זאת מתברר כשלומדים שפה זרה. בהכרח מגיע שלב שבו אתה יודע לא מעט מילים ויכול לעקוב אחר טקסט כתוב או מדקלם באיטיות ללא בעיות גדולות. אבל ברגע שדוברים מנוסים של השפה הזו מתחילים לדבר אליך, אתה בבעיה. הם אולי אומרים רק מילים שאתה מכיר, אבל הדיבורים שלהם נשמעים כמו זרם ארוך של צלילים בלתי נפרד. אתה אפילו לא יכול לשמוע איפה מתחילה מילה אחת ואחרת מסתיימת. נראה כאילו אותם זרים מחברים את כל המילים והמשפטים יחד.

להשמיע ולהבין צלילי דיבור היא משימה כמעט לא אנושית. אדם בר דעת יחשוב שאף אחד לא יכול להעביר את ילדיו לעבודה כזו. ובכל זאת זה קורה כל יום. כל העמים, כל התרבויות בעולם תמיד השתמשו בשפה ומצפים מהילדים שלהם ללמוד להבין ולדבר את השפה בגיל צעיר.

ילדים צעירים מאוד יכולים לזהות ולשחזר את צלילי שפת האם שלהם. נראה שאפילו תינוקות שזה עתה נולדו שומעים את ההבדל בין שפת האם שלהם לבין צלילי שפה זרה. הם למדו זאת בצורה שובבה, ללא השכלה מפורשת, ללא מבחנים וללא השתלמויות בפיקוח מקצועי. לא משנה לכמה אנשים יש טראומות מילדותם, אף אחד אף פעם לא מתלונן על התקופה הנוראה שהם נאלצו לעבור כי הם היו צריכים ללמוד את שפת האם שלהם מההורים.

כי השפה, כל שפה, היא מסובכת שאין לתאר, לא כל כך מבחינת כתיבה ודקדוק, אלא בעיקר מבחינת צלילים. כל ניב או שפה הם לעתים קרובות קשה מאוד למבוגרים מבחוץ ללמוד: יליד תמיד ישמע שאתה לא תושב אמיתי שנולד וגדל לפי ההגייה. אבל, אני אגיד את זה שוב, ילד לומד את המערכת בקלות רבה, לא משנה כמה קשה בית הספר וההורים פועלים נגדה.

ההסבר לכך, שניתן על ידי המדע הפונולוגי, הוא שתינוק נולד עם הרבה רעיונות בראש על איך שפת האם שלו יכולה להיראות. החלק החשוב ביותר במנגנון נמצא למעשה כבר במוח הצעיר. רק כמה כפתורים צריכים להיות במצב הנכון. ההחלפה של הכפתורים האלה יכולה לקרות בקלות רק עד גיל ההתבגרות, אחרי זה זה לנצח מאוחר מדי. התינוק הזה מתחיל להגדיר את הכפתורים בגיל צעיר. יש אפילו אינדיקציות שלימוד השפה מתחיל למעשה ברחם. בכל מקרה, נראה שתינוקות שזה עתה נולדו מסוגלים להבחין בין הצלילים של השפה שלהם לשפות הזרות בהצלחה סבירה. כל כך הרבה לפני שהם מתחילים לדבר, הם כבר למדו משהו על שפת האם שלהם.

אמרתי קודם שלשפה או ניב יש הרבה פעמים צלילים ספציפיים שלמדת מגיל צעיר. ספציפי אינו אומר ייחודי, כי בהחלט ייתכן שצלילים משפה אחת מתרחשים גם בשפה אחרת. אחרי הכל, יש מאות, אם לא אלפי, שפות ודיאלקטים בעולם הזה. דוגמה נחמדה לכך היא שם המשפחה שלי Gringhuis. "gr" מחורר בהתחלה וצירוף האותיות "ui". תן לזר לבטא את זה ותשמע את הגרסאות הכי מטורפות. אבל זו שפה ששולטת בצלילים האלה, כי בערב הסעודית, בין היתר, שמי הוגה ללא רבב. חשבו גם על המילה Scheveningen, שגם היא בלתי ניתנת להגייה עבור זרים רבים.

גם אנחנו, דוברי הולנדית, מתקשים עם צלילים מסוימים בשפות זרות. רק שימו לב להגייה הפשוטה של ​​ה-"th" בשפה האנגלית. מבטאים עם הלשון נגד השיניים, אך בדרך כלל משתמשים ב-"d" או "s". אז "זה" הופך להיות "זה" או "ישב". יש עוד הרבה דוגמאות לתת, אבל אני רוצה לדבר על "הפרעת הדיבור" של תאילנד יש.

זה כמובן לא ליקוי בדיבור, אבל תאילנדים לא יכולים או בקושי לבטא צלילים מסוימים של צירופי אותיות מהסיבות שהוזכרו לעיל. ה-"th" וה-"sh" בלתי אפשריים עבורו, אז חנות "Theo's Shoes" הופכת ל-TO-Choo במקרה הטוב. יש לך מושג למה מתכוון תאילנדי ב"וון-וור"? הוא לא מכיר את ה-V, אז זה הופך ל-W, הוא גם לא מכיר את ה-"l" בתור האות האחרונה של ההברה ואז הופך ל-"n". נכון, הוא אכן מתכוון לוולוו. קחו את "Au bon pain" את חנות הסנדוויצ'ים האמריקאית, אותה תמצאו גם בתאילנד. עכשיו האמריקאי עצמו כבר מתקשה עם השם הצרפתי הזה, אבל ההגייה התאילנדית לא מגיעה רחוק יותר מ"או-פונג-בנג".

כל מי שמקיים אינטראקציה עם תאילנדים מכיר את הדוגמאות הקטנות של מילים בלתי אפשריות לבטא. בית הופך להו, אישה הופכת לוואי, חמש הופך לפא, אם אתה רוצה לשתות יין לבן, תאילנדי מבקש וואי וואי וכו'. תן לתאילנדי לומר שולחנות כתיבה או אפילו טוב יותר ירקות, בלתי אפשרי!

אנדרו ביגס כתב מאמר נחמד ב-Bangkok Post על אותה פגיעה בדיבור התאילנדי, שם הוא מדבר בעיקר על ביקור באיקאה. בהולנד אנחנו אומרים "iekeeja", אנגלי אומר "aikieja" ושודי - ארץ המוצא של איקאה - קורא לזה "iekee-a", כמעט ולא מזכיר את הא' האחרון. על מכונית ראה אנדרו את השם בשפה התאילנדית וזה שתורגם פונטית חזרה לאנגלית הפך ל"Ickier". הבדיחה היא שפירוש המילה הזו הוא "לא נעים" או "מיושן" באנגלית. "אני" לפני שם גם לא אומר הרבה טוב בשפה התאילנדית, אז איקאה יכולה להיות מישהו שנקרא KEA, אבל אדם פחות נעים.

זה הפך לסיפור ארוך להסביר מדוע תאילנדי משמיע באוזנינו הצהרות "קומיות" על השפה האנגלית לעתים קרובות כל כך. לעומת זאת, אפילו תאילנדי יכול לפעמים לצחוק כשמישהו מנסה לבטא מילה תאילנדית בצורה נכונה. מותר לצחוק, כל עוד זה נעשה מתוך כבוד למבטא של כולם ואינו מתויג כלקוי דיבור.

שפה? זה תמיד מרתק! אני עדיין נדהם כשאני רואה שני אנשים מוזרים ביחד, שצועקים כל מיני רעשים אחד על השני. אחד מדבר והשני מקשיב והו פלא, גם הוא מבין! ממש נס!

NB עבור מאמר זה השתמשתי בחלקי טקסט מהספר "Tongval" מאת Marc van Oostendorp, שניתן למצוא באינטרנט ובמאמר של אנדרו ביגס ב-Bangkok Post מ-4 בדצמבר 2011