אגדה של ברמנית (סופי)

(דייגו פיורה / Shutterstock.com)

בהמשך ל חלק 1 en חלק 2

חג הפראנג הסתיים. ניט מלווה אותו לשדה התעופה. להיפרד קשה לשניהם. הם נהנו יחד. ניט חוזר לפטאיה. היא רוצה להשלים את החודש הזה בבר. היא תקבל מספר XNUMX משכורת בחודש הבא.

נית ביקשה מהפארנג להתקשר אליה כל ערב אחרי העבודה. הבר בדרך כלל נסגר בחצות, ממילא לקוחות כמעט ולא נמצאים שם. לאחר מכן ניט הולך ל-'FamilyMart' כדי לקבל קצת אוכל. פעם אחת בחדר שלה, היא שמחה כשהפרנג קורא. הם מפטפטים אחד עם השני במשך יותר משעה. למרות האנגלית המוגבלת שלה, היא מצליחה לא רע.

מחיי הבר

הממסאן בבר עצוב שנית עוזבת. ניט וחברתה הם השניים היחידים שהיא סומכת עליהם. אחרי העבודה הם הולכים בצורה מסודרת לחדר שלהם. שתי הבנות הנוספות מהבר הולכות לאחר מכן במורד ביץ' רואד אל ווקינג סטריט בתקווה למצוא לקוח אחר. זה בדרך כלל מצליח מכיוון שהלקוחות לא צריכים לשלם 'ברפיין'. Mamasan חושד שאחד מהם אפילו פוגש לקוחות מהבר שם כדי להימנע מה'ברפיין'. מאמסאן מחבבת את ניט כי היא מתנהגת כרגיל ואינה גורמת לצרות.

בשיחות הטלפון עם הפרנג, נית כל הזמן רומזת שהיא חוזרת לאיסאן בשבילו. זו הדרך שלה להזכיר לו את המחויבויות והאחריות שלו. הפראנג מוצא את ההערות האלה מוזרות למדי. הוא מניח שהיא שמחה שהיא יכולה לעזוב את העבודה ולחזור לבתה ולמשפחתה.

הוא שם לב שניט מקנא מאוד. זה לא משנה שהיא הולכת עם לקוחות, הוא חושב, זו פשוט עבודה. הפראנג מתקשה לעכל את הרעיון שהיא הולכת עם גברים אחרים, למרות שהוא מבין שזה רק 'עסק' עבור ניט. הוא שמח שהחודש כמעט נגמר ונית יוצאת מחיי הבר.

הפראנג הזה שונה

אחותה של נית הגיעה במיוחד מעיסאן לאסוף אותה. נית אספה את הדברים שלה, ויתרה על החדר והם בדרך לתחנת האוטובוס. יחד הם מחכים בתחנה לאוטובוס לעיסאן. הפראנג קורא לבקר אותם בנעימים ראש לאחל. הוא מתקשר שוב בסביבות חצות. ניט נשאר ער במיוחד בשביל זה. כמעט כולם באוטובוס כבר ישנים, היא מדברת בשקט אל הפרנג. שיחות הטלפון תמיד מהנות והם צוחקים הרבה אחד עם השני. הפראנג מודיע שהוא אוהב אותה. ניט שמחה, היא מצידה מרגישה אהבה לפרנג.

ניט חושב שהוא יכול להיות גבר טוב בשבילה. למרות זאת, הבנות האחרות בבר הזהירו אותה מפני פרנג לעתים קרובות מספיק. יש להם פה מתוק. אומרים דברים נחמדים ומתוקים, מבטיחים לך הכל. אל תאמין. רוב הפראנגים הם 'פרפרמן', הם בוגדים ומעמידים אותך בצד לבר-גירל יפה יותר או צעיר יותר. או שהם מעבירים כסף לכמה חודשים ואז פתאום מפסיקים. אי אפשר לסמוך עליהם. אבל לדבריה, הפראנג הזה שונה. יש לו לב טוב. והיא רצתה מערכת יחסים עם פארנג בגלל זה שהיא נסעה לפטאיה. עד כה הכל הולך לפי התוכנית.

זונה תאילנדית

כעת, כשהוא חוזר לארצו, הפראנג מנסה לסדר את רגשותיו ותבונתו. הוא דן ביחסיו עם ניט עם כמה מחבריו הקרובים ביותר. זו תהיה אכזבה. הם צוחקים לו ישר בפרצוף. כל הקלישאות והדעות הקדומות עפות על השולחן. מה אתה רוצה עם זונה תאילנדית כזו? התאילנדים האלה מחפשים רק את הכסף שלך. אתה מקבל שם את כל המשפחה. ואז הפרש הגילאים של 20 שנה. השתגעת? היא הייתה יכולה להיות הבת שלך, חחחח.

הפראנג לא יכול שלא לצחוק. הם לא מבינים את זה! מה הם יודעים עליה? האם הם היו שם? הם אפילו לא מכירים אותה! הוא מוטרד מאוד מהדעות הקדומות. ניט הוא גם בן אדם בשר ודם. אין שום נזק בבחורה ההיא. היא רק מנסה לפרנס את משפחתה. הם צריכים לכבד את זה. קיס, החבר הכי טוב שלו, צריך לשתוק לגמרי. אמו נמצאת בבית אבות. בחוסר רצון רב הוא מבקר אותה פעמיים בשנה. ומכל האנשים יש פה גדול על נית, שמקריבה את עצמה למען משפחתה. הפראנג כועס ועצוב בו זמנית בגלל כל כך הרבה אי הבנה.

מורכב

תגובת חבריו גרמה לו לחשוב. הוא שואל את עצמו האם עתיד עם ניט הוא אופציה ריאלית? המחשבה לראות אותה רק שלושה שבועות פעם בשנה לא מעודדת אותו. הוא לא אוהב להביא את זה לארצו. חורף וקר כאן עכשיו, היא תהיה מאוד משועממת. הוא צריך לעבוד כל היום ואז היא לבד בבית שלו.

הוא גם לא מתחשק לכל הנדנודים מהמשפחה, החברים והמכרים שלו. הם ישפטו את זה. יהיו הרבה רכילות בכפר שבו הוא גר. לאף אחד בעבודה אסור לדעת. הוא נאנח עמוקות. הוא מתגעגע אליה. הוא היה רוצה לזחול בחזרה על ברכיו. לעזאזל, הוא חושב. למה הכל צריך להיות כל כך מסובך?

ניט הגיעה לכפר שלה. זה סוף שבוע. הפראנג בחינם ומתקשר לניט. השיחה עוברת חלק. החיבור גרוע, הפראנג מבין בזה מעט. הוא חושד שלכפר יש כיסוי גרוע. גם זה, חושב הפרנג. ניט נשמע מאושר. היא בטח עייפה מהמסע, הוא חושב. גם למחרת נית נשמעת הכל מלבד עליז. "למה אתה לא שמח?" שואל הפראנג. "אני מפחדת," ​​אומרת נית. היא חוששת שהפארנג לא יקיים את הבטחותיו ולא ישלח לה כסף. הפראנג מרגיע את ניט. 'אני אוהב אותך ואני אדאג לך', הוא מבטיח לה.

שעמום באיסן

ניט בבית כבר שבועיים. היא נאבקת בשאלות רבות. ניט צריך לחכות כמעט שנה עד שהפרנג יחזור. היא מבינה שהרבה יכול לקרות בשנה. רגשותיו והזיכרונות מהחופשה המהנה יימוגו. הוא עשוי לפגוש אישה בארצו. התלות בפארנג היא מעיקה. ניט מרגישה שאיבדה שליטה על חייה.

היא צריכה להתרגל להיות שוב בבית. ניט נעלם כל כך הרבה שנים. אין לה פרטיות בבית. בפטאיה היה לה חדר קטן לעצמה. בנוסף, היא די משועממת. בתה הולכת לבית הספר במהלך היום. אין מה לעשות בכפר. היא מבלה כל היום מול הטלוויזיה. כמובן שהיא עוזרת למשפחתה בניקיון ובבישול, אבל זה לא יום עבודה. למעשה, היא מתגעגעת לפטאיה. לא העובדה שהיא נאלצה ללכת עם פארנג בשביל סקס בתשלום, אלא האווירה בבר. הייתה לה חברה שם. לפעמים הם הלכו לרקוד בדיסקוטק במדרחוב. לפחות פטאיה חיה. המעבר לכפר בעיסאן גדול מאוד.

בעיות כלכליות

שיחות הטלפון עם הפרנג הפכו לפחות נעימות. הוא מתקשר רק בבוקר לפני שהוא הולך לעבודה. הוא לא חוזר מהעבודה עד 19.00:XNUMX בערב. ב תאילנד האם זה שש שעות מאוחר יותר. היא הולכת לישון ב-22.00:XNUMX. היא ישנה בחדר עם אחותה ושלושת ילדיה. לכן לא ניתן לבצע שיחות טלפון בשעות הערב.

רק בסופי שבוע יש להם הזדמנות לשוחח עוד קצת. אבל בגלל שנית לא צריכה לדבר אנגלית באיסאן, כישורי הדיבור שלה מתדרדרים במהירות. זה יחד עם החיבור הגרוע מקשה מאוד על התקשורת. לפרנג יש פחות ופחות חשק להתקשר אליה. היא לא חווה כלום אז אין מה לדון. כל פעם אותו מנגינה. יותר ויותר הוא מעלה תירוץ לא להתקשר אליה. ניט שם ​​לב לזה. היא מודאגת.

כעת חלפו ארבעה חודשים מאז תום החג. הריחוק והתקשורת הקשה לא עשו טוב לזוגיות. במיוחד בקרב הפרנגים, הרגשות כלפי ניט התמתנו מעט. היא הפכה לזיכרון נחמד יותר. בנוסף, יש לו בעיות כלכליות. תיקון יקר לרכבו בתוספת שומת מס לא צפויה גרמה לכך שהוא נאלץ להשתמש בחסכונותיו. הצנצנת לתאילנד.

כתוצאה מכך, יעברו לפחות שנתיים עד שהוא חסך מספיק כסף לחופשה הבאה. הוא כבר לא יכול לפספס את 220 היורו שהוא שולח לניט מדי חודש. ארגון מחדש ותפקיד שונה אצל מעסיקו הביאו לכך שהשתכר פחות. המחשבה שהוא יצטרך להעביר לה יותר מ-5.280 יורו בשנתיים הקרובות לפני שיראה אותה שוב, מתחילה להציק לו. גם בגלל שזה לא יפסיק אחרי זה. הפראנג רק בן 42 ואינו יכול ללכת לגור בתאילנד. "למה להמשיך לשלם במשך שנים עבור אישה שאני כמעט ולא רואה. היא סתם זרקת חג. אני נראה מטורף", הוא חושב.

תאונת דרכים

הפראנג מקבל החלטה קיצונית. הוא מפסיק להעביר כסף. הוא מתקשר לניט כדי לבשר לה את החדשות הרעות. ניט לא מבין ואינו ניחם. הפראנג מנסה להסביר ומספר על מצבו הכלכלי. ניט לא מאמין לו. היא מרגישה מרומה. "הבטחת שתשמור עליי", מתייפחת נית בטלפון. הפראנג מרגיש כמו חרא. הוא מבין את ההשלכות של החלטתו. "אין טעם לחזור על זה, הביטחון ממילא נעלם עכשיו", הוא חושב. הוא מנסה להרגיע את ניט. הוא מבטיח לשלוח לה כסף לעוד חודשיים לפחות.

ניט נמצא בקצה השכל שלו. סוף סוף היא מצאה את רגליה בבית. היא שוב הייתה חלק מהמשפחה. הקשר עם בתה שוקם, היא כבר לא זרה לה. לניט היה סדר בחייה. התרומה החודשית של הפרנג הוצאה בחוכמה. בגדים לילדים, דמי בית ספר, זרעים לאביה. הטלוויזיה נשברה, נקנתה חדשה. הם לא יכולים לחזור עכשיו. הם זקוקים נואשות לכסף.

נית מספרת לאחותה מה קרה. יחד הם מחליטים לספר להוריה סיפור אחר. נית מודיעה להוריה שהפרנג עבר תאונת דרכים ומת. בשקר זה היא מונעת אובדן פנים ורכילות בכפר.

הפראנג מרגיש אשם ורקוב. שוב לא שמעו מניט. הוא מתקשר אליה כל יום, אבל היא לא עונה. הוא מתגעגע אליה בכל מקרה. הרגשות כלפיה היו עמוקים יותר ממה שחשב. הידיעה שלעולם לא יראה או ידבר איתה שוב מעציבה אותו. זהו קרב מתמיד בין הנפש לרגשותיה. העובדה שנית הייתה תלויה בו מקשה עוד יותר, הוא עדיין מרגיש אחריות כלפיה. למרות זאת, הוא עדיין עומד על החלטתו.

סוף האגדה

שבוע לאחר ההודעה המבשרת רעות, החליטה נית לעזוב שוב לפטאיה. הפרנג הסכים לשלם עוד חודשיים, אבל ניט על הצד הבטוח. היא אוספת את הדברים שלה. פון, הבת של נית, לא מבינה ומתחילה לבכות בקולי קולות. אמא הולכת לעזוב אותה שוב, אולי לתקופה ארוכה מאוד. כל המשפחה נסערת.

למחרת, ניט על האוטובוס בדרכו לפטאיה. היא צריכה למצוא שם חדר. היא לא יודעת אם היא יכולה לחזור לבר הקודם. כל מיני מחשבות קודרות מתרוצצות בראשה. העתיד הלא ברור מכרסם בה. היא נאנחת ומרגישה ריקה. הברמניות האחרות הזהירו אותה מפני מתיחות של פרנג.

ניט מביטה מבעד לחלון האוטובוס. יורד גשם. הזמן זוחל. היא מביטה בצג הטלפון שלה. אין יותר הודעות טקסט מהפארנג. היא מחקה את כל הודעות הטקסט הישנות. הוא יחזור בשבילה. הם היו נופשים ביחד. לך שוב לחוף ואכל לאור נרות. דמעות גדולות זולגות על לחייה. האגדה שלה נגמרה. היא מנגבת את דמעותיה ונשבעה לא לסמוך שוב על פרנג...