ברכות על הבלוג הזה: אני, בתור ניאופיט, לומד כאן הרבה על תאילנד. אני רק תייר, אבל הגעתי לראשונה לתאילנד לעבודה, הייתי "סופר מטען" באמצע שנות השמונים פורק פלדה בדוברה בקו סי צ'אנג, למדתי מהר מהאוכל המצוין, ובינואר 1980 אשתי ואני עבור פעם שלישית למדינה היפה הזו...
בשנת 1986 קנינו "בית רוח" יפה מעץ בשוק בצ'אנג מאי. הוא היה כל כך גדול שהוא לא יכול היה לעבור דרך הדלת הצרה אז של תא הנוסעים, כך שהוא הגיע בסופו של דבר לכרכרה האחורית. למרות שהיה לנו כרטיס לאיוטהיה וחשבנו שהבהרנו זאת לפקיד, הרכבת המשיכה לבנגקוק לפני שאספנו את הרכישה שלנו מהרכבת. בבהלה קלה הסברנו את המצב למנהל התחנה, שעשה שיחת טלפון, ולמחרת בבוקר "בית הרוח" שלנו היה מסודר על הרציף באיותאיה.
הוא עיטר כעת את מרחב המחיה שלנו בבלגיה במשך שנים רבות, מעוטר בשפע עם נוריות לדים משתנות צבעים, בר פעמון נוסף, פרחים, ציפורים, פילים ו... סדרה שלמה של בודהות.
והנה השאלה שלי לפאנל המומחים שלך! כבר גיליתי מה תפקידו של בית הרוח בתאילנד. אז לא בודהיסטי. איך תאילנדי מגיב לערבוב המערבי שלנו של "הבודהא" עם "רוחות"? הנימוק שלנו היה, ועודנו, כי לנו, כאן בבלגיה, אין כמעט מקדשים בודהיסטים (כן, יש: כמה!).
יש לנו את הכבוד הגדול ביותר לבודהה ולפילוסופיה, אך ללא רגשות דתיים עמוקים. עבורנו, בית הרוח שלנו הוא ייצוג ראוי של כל החוויה הדתית התאילנדית... אבל איך תאילנדי רואה את זה? לאחרונה, כאשר חברנו למטבח שף המואי תאילנדי קאי נכנס לביתנו והבחין בבית הרוחות, הוא עשה לנו קידות והצדעות מכובדות מאוד...
אני מקווה שהכל יישאר!
בכבוד רב,
פול
לדעתי, העם התאילנדי לא נורא דוגמטי באמונותיהם והם מפרשים ומתרגלים את אמונתם באופן פרגמטי משהו, אומרים 'עד כמה שזה אפשרי בפועל', מתאימים את הכללים באופן יצירתי לתרגול היומיומי שלהם במקום להיות הם. להתאים את אורח חייהם לתקנות נוקשות.
רוחות רפאים אינן עלומות בבודהיזם, והאמונה ברוחות הייתה נפוצה לפני שהבודהיזם הובא לתאילנד. אז אפשר לומר שהערבוב בוצע לראשונה על ידי התאילנדים עצמם.
לפחות אני לא כל כך בטוח שהם חווים את עולמו של בודהה ואת עולם הרוחות נפרדים מבחינה מבנית כפי שאתה מציע, אבל אני לא מומחה לנושא הזה, אז דעתי תתקבל בברכה לטובה יותר.
הנימוק כי ישנם מעט מקדשים בודהיסטים בבלגיה וכי בית רוח צריך לשמש ככזה, כמובן פתוח לדיון.
הכל יכול להישאר ממני, למעשה, הייתי שוקל הרחבה עם מקדש בודהיסטי. אולי זה יהפוך את הרוחות לעוד יותר נוחות.
לבית גסטס אין, כמובן, שום קשר לבודהה. בת'לנד זה לעתים קרובות תערובת של אנימיזם עם בודהיזם, ואולי טאואיזם.
כשהנזירים ביקרו אותנו בבוקר, שם תמיד "קדשו" את המים שהציעה אשתי לאחר קבלת אוכל, בן זוגי תמיד מפזר אותם על ארבע פינות הבית שלנו בכל מיני מלמול.
אני חושב שהכל בסדר, עדיף יותר מדי מאשר מעט מדי, אבל זה קשור מעט לבודהיזם.
העצה שלי: תהנו מהדרך בה אתם חווים זאת בעצמכם, לא תפגעו באף אחד – ובטח שלא בודהה!
יש בזה הרבה סרקזם.
"אני ניאופיט אבל אני מגיע לתאילנד מאז 1980".
אני לא ממש מבין לאן אתה רוצה ללכת.
סיפור שלם, אבל אני לא ממש מבין אותו.
אני חושב שפול עדיין לא הבין את המטרה של בית רוח כזה. כמובן שפול חופשי לקשט את ביתו כראות עיניו, אבל אם הוא היה מבין את הפונקציה של הבית הזה הוא היה ממקם אותו בחוץ ולא בתוך הבית שלו כפי שאני חושב שאני מבין. זה נורמלי שהתאילנדים המבקרים משמיעים גל מאוד מכבד כי הם בהחלט רוצים לפייס את כל תושבי הבית, במיוחד בגלל שפול מביא את הרוחות פנימה ולא מבטיח שהם יישארו בחוץ עם הבית שלו, וזו הכוונה. למעשה, זה לא בודהיזם, אבל זה בא מאנימיזם.