וואן די וואן מאי די: נוי (חלק 1)

כריס מתאר בקביעות את חוויותיו בסואי שלו בבנגקוק, לפעמים טוב, לפעמים פחות טוב. כל זה תחת הכותרת Wan Di Wan Mai Di (WDWMD), או Good Times, Bad Times (הסדרה האהובה על אמו באיינדהובן). 

אנו

אני בטוח ב-100% שאם שכנתי נוי הייתה גרה בהולנד, היא הייתה תחת טיפול ו/או פיקוח של סוכנויות ממשלתיות שונות. רופא המשפחה וארגון מחדש של החוב הם שניים מהם. עכשיו אני עצמי מוטרד לטובה, אז אני יכול לקחת משהו. וגם היו לי הרבה חוויות עם שכנים בעבר.

באחד המקומות שבהם גרתי בהולנד (לא אזכיר את השם), גרתי ליד משפחה (גבר הולנדי, גרמנייה, בן ובת) שבמבט ראשון (ואפילו במבט שני) נראתה רגיל. נראה כמו. אבל המראה מטעה.

בחופשת הקיץ היא תמיד נסעה לשוויץ עם בנה ובתה, שם שהתה כ-5 עד 6 שבועות במעין קומונה דתית, או אפילו כת. אני זוכרת שנה אחת שבה היא עזבה מוקדם מתחילת חופשת הקיץ וילדיה, שעדיין למדו בבית הספר היסודי, נאלצו לנסוע לשוויץ לבד ברכבת. היא מעולם לא סיפרה מה קרה שם, אבל הילדים חזרו עם סיפורים מוזרים: טקסי חניכה בעלי אופי מיני, כמעט ללא גברים אלא הרבה נשים, עינויים של בעלי חיים. אני אחסוך לך את הפרטים. אבא נשאר בבית ובינתיים נהנה עם אישה אחרת, צעירה יותר, שהייתה עמיתתו. יחד הם ביקרו באופן קבוע במועדוני SM. אני יודע את זה כי השכן שאל אותי פעם אם אני רוצה לבוא מתישהו. ובכן לא. לא הפריע לי כל כך נעים עכשיו.

השכנים התגרשו והילדים שלמדו בתיכון המשיכו לגור עם אבא (לפי רצונם, אני חושב). כדי לעשות סיפור ארוך קצר, עם הזמן קיבלתי את הרושם שהאב מתעלל מינית בבתו. בסופו של דבר, התקשרתי לרופא הסודי באזור שלי שכבר קיבל מספר טלפונים לגבי השכנים שלי. אבל: המשפחה כבר החליפה פעמיים רופא משפחה (והנוכחית לא הצליחה לאשר את הסיפור) והאב עבד בתפקיד גבוה במערכת המשפט. בקיצור: יכול לקחת קצת זמן עד שננקטה פעולה יעילה באמת. הילדים היו הקורבנות.

ב-soi שלי בבנגקוק, השכונה פותרת את מקרה ה-Noi בעצמה. זה הכרחי גם אם אין סיוע מקצועי זמין. הבעיה הגדולה ביותר שלה היא התמכרות להימורים, ובקשר לכך, אנשים רבים לווים כסף ומחסור כרוני, למעשה יומיומי, בכסף. יחד עם מנטליות של עצלן ולא עייף, מדובר בתערובת הרת אסון. היא סיכמה עם מספר אנשים בבניין להחזיר חלק מההלוואה מדי יום, אך לעתים קרובות היא לא מצליחה לקיים את הבטחתה. אשתי ואני לא מלווים לה כסף הרבה זמן. כמובן שאנחנו 'הכלבים הננשכים' והיא לא מהססת לשלוח מאות הודעות LINE לתושבים אחרים על כמה אנחנו גרועים.

כשאשתי ראתה חלק מההודעות האלה בטלפון הנייד של תושב אחר לפני כשלושה שבועות, ה-soi, שכבר לא גדול, היה קטן מדי. אשתי הרימה את קולה בסויה והבהירה לנוי, שישבה מחוץ לדלת הדירה שלה, שהיא לא אוהבת את זה, שהיא 'תות' (נראה שזו מילת קללה על כך שאין לה. זמן טוב; מוזר לנו ההולנדים) וכי - אם יש לה משהו לומר עליה או עלי - היא יכולה לעשות זאת ישירות. יש לה את מספר הנייד של אשתי.

מאז יום ההתנגשות, נוי לא יצא החוצה. היא הסתגרה בדירה שלה. אשתי חושבת שזה בסדר ככה. היא מתקשרת כל בוקר לחברה של נהג מונית טוסטוס להביא לה ארוחת בוקר מ-7-Eleven. היא בדרך כלל אוכלת צהריים וערב עם שני גברים שונים שלא רק מביאים לה אוכל אלא גם את הזרע שלהם ואת הכסף שלהם. ארוחת צהריים היא עם מכונאי איסוף (נשוי) מחברת איסוזו, ארוחת ערב עם יזם עצמאי (כמובן גם נשוי) בתחום מחשבים ואביזרים. הם משחקים את גיבור המאצ'ו, נוי סופרת את הכסף. אבל במקום לפרוע לנושיה מיד, היא משתמשת בחלק ניכר מהכסף לקניית כרטיסים ממשלתיים. או שהיא לוקחת מונית - כשחושך - שלוקחת אותה לאחד מבתי הקזינו הלא חוקיים באזור באשליה שזה יום המזל האולטימטיבי שלה. אחרי ארבע שנים אני יודע טוב יותר. זה רק יורד.