הרצאות של פאלנג לברגירל

בחורה חדשה הגיעה לעבודה בבר Wonderful 2 בשבוע שעבר. ובכן, ילדה, היא בת 39. היא מסביבת רועי אט. קוראים לה סוטג'אי, אבל עכשיו נוי. היא הוצגה לי בערב הראשון שלה. אף מילה באנגלית. זה תמיד קשה, והם שולחים לי את זה.

נו, מה היא הייתה אמורה להגיד? מה היא יכלה לומר? שום דבר. עכשיו אני יודע איך לשאול את השם של מישהו בתאילנדית, אז התחלתי את השיחה. היא הבינה את זה. היא כמעט טעתה, כך שבהתחלה חשבתי שקוראים לה סוטנוי, אבל על כך מחתה בתוקף.

כמעט בלתי אפשרי לבטא 'צרפתית' בהולנדית עבור התאילנדי הממוצע. אני בדרך כלל מכין את זה כן של וזה יהיה לְאַגֵף. זה קרוב מאוד ל'פאראנג' הנפוץ, המייצג זר מהגזע הקווקזי (הלבן). הלבנים הראשונים שבאו לעתים קרובות במגע עם התאילנדים היו צרפתים, אז זה לא כל כך מטורף. יש גם תיאוריות אחרות.

ובכן, כך אני לְאַגֵף, שחוזה בצייתנות את המשפטים הנפוצים ביותר בשיחה ראשונה כזו באנגלית במקרה הזה. ואז נוי חוזר על זה ואז אני מנסה לתת תשובה מובנת שוב. וכך אנחנו מתבלבלים בשמחה. בדק את מספרי המפתח: 300, ל-barfine; 1000, ST עם לקוח נחמד מאוד; 1500, ST עם לקוח פחות נעים; ו-2000, הצעת הפתיחה ל-LT.

... היא עשויה אפילו להיראות עצובה

לנוי אין ממש פרצוף סקסי, וכשהיא מביטה בשקט קדימה היא יכולה אפילו להיראות עצובה. זה גם לא קל אם אתה לא יכול להוציא את המילים שלך החוצה ולא מובן. אבל היא מאוד מתוקה ומהסוג האכפתי במיוחד.

כשעשינו קצת קניות ב-7-Eleven בערב, הכל מקבל את מקומו הקבוע במקרר. שקיות הניילון מקופלות בקפידה ומתחילות ליצור ערימה קטנה במגירה. תחילה מסירים את המכסים לגמרי מכוסות יוגורט ריקות, לאחר מכן היא מניחה את הכוסות זו בזו, והמכסים מונחים בכוס העליונה. רק אז הם נעלמים בפח האשפה.

הנעליים הבעוטות שלי מסודרות למרגלות המיטה תוך זמן קצר. עם שרוכים משוחררים, כי ככה זה צריך להיות. לאחר בקשת רשות, כיסי המכנסיים שלי מתרוקנים בזהירות, כדי שניתן יהיה לקחת את המכנס למכבסה למחרת בלי לחשוב. סרט הזיעה שלי זוכה לשטיפה של מים וקצת אחר כך תלוי לייבוש על הזרוע של כיסא מרפסת.

חזור על צבעים

הגיע הזמן לעשות חזרות על הצבעים. מרלבורו אדום בקבוק ירוק. מיץ תפוזים. שמיים שחורים. כרית לבנה. כוס ורוד. היא זוכרת כמעט הכל.

'אני קצת אנגלית', והיא מציינת מרחק של פחות מסנטימטר עם האגודל והאצבע. ואז היא מגדילה את המרחק עד לשני סנטימטרים ואומרת, "אני עכשיו!" אני נותן לה חיבוק ראוי.

'אתה מתקלח קודם?', אני שואל. היא מביטה בי, מדפדפת ברשימות שלה, ואז הבלתי צפוי: "אנחנו יכולים להתקלח ביחד".

טוב, אז קדימה. זה מסוכן במיוחד בגלל הסיכון להחלקה, אבל היא מאוד זהירה. היא מניחה חפיסת סבון אחת בצד ל"טומלו מנינג". רק כשהמים הגיעו לטמפרטורה הנכונה אני יכול להיכנס. היא עצמה רועדת לזמן מה. הביישנות שלה נעלמת יפה.

מה שמצחיק הוא שלמחרת בבוקר היא יוצאת מהמקלחת עם מגבת האמבטיה בסביבה (לא, לא נשארנו במקלחת כל הלילה) וקודמת לובשת בזריזות את התחתונים לפני שהיא מורידה את המגבת.

אז אני חייב לצחוק על זה. ובעצם את עצמה. כשאני נכנס לשירותים, מברשת השיניים שלי מוכנה, עם הכמות הנכונה של משחת שיניים והכובע על השפופרת בפעם הראשונה מזה שנים.

מוכן ללכת למזנון ארוחת הבוקר, והפעם בלי פה פעור ויד תנועות, אלא: 'אני רעב אוכל'.

– הועבר לזכרו של פרנס אמסטרדם (פרנס גודהארט) † אפריל 2018 –