בית למשפחתה

הרבה 'פארנג' עם בן זוג תאילנדי מתלוננים על כך רבות וזה הגורם למריבות "זוגיות" רבות: טיפול במשפחתה. מבחינתה זה הדבר הכי נורמלי בעולם שהוא משתלט על הארנק כדי לעזור לבני המשפחה מתוך צורך. גם המשפחה מצפה ממנה לתמיכה זו.

הוא, רגיל לקרובים שמסתדרים בעצמם, נחרד מסיפורי הקבצנים על תאו מים מתים, צינורות מים שבורים, גגות דולפים, הורים חולים ומכוניות הזקוקות לתיקון. ומתלונן על המצוקה שלו על בורות כסף ללא תחתית בשולחן המשקאות או בפורומים באינטרנט. לרוב לא חסרות תגובות ציניות.

מתוך החוויות שלי, אני רואה את זה אחרת. אם גם האושר של יקירך שווה לך משהו, אם תשים לב להבדלי (הרווחה) בין המדינה שלך לבין תאילנד, להיות מעורב ברווחת המשפחה יכולה להיות חוויה מאוד מתגמלת ומלמדת.

מרקחות עץ הרוסות

אני עדיין זוכר כמה הייתי בהלם כשנכנסתי לבית ההורים של בן זוגי בפעם הראשונה ב-2003. כפר הולדתה במחוז עיסן רועי אט הוא אוסף של מבני עץ רעועים. ביתה של אמה – שבאותה תקופה גם שיכנו את שני האחים והבן של בן זוגי – היה אחד הבודדים עם קירות אבן. אבל שם הסתיים ה'מותרות' מיד.

ל'בית' על חלקת אדמה של כ-600 מ"ר היה גג ברזל גלי על ארבעת הקירות ולצדו מעין מחסה, גם הוא עשוי מתכת גלית חלודה. הסדקים בין הגג והקירות העניקו דרור לזבובים פולשים ולשאר שרצים. מאחורי הבית יש אורווה, מקלט הלילה לפרות. מסביב לכל זה יש קרקע בור, לא אחידה, עם קצת דשא ועשבים שוטים פה ושם. בתוך ה עונת גשמים שלולית בוץ גדולה. באורווה הייתה ערימת שחת וכמובן הרבה גללי פרות, שפשוט לא נוקו. בחזית הבית הייתה באר, ממנה מולאו סירי קרמיקה גדולים של עד 1000 ליטר (ביד, כלומר).

הדברים לא היו הרבה יותר טובים בפנים. הבית כלל שלושה חלקים. ראשית סלון/חדר שינה, עם ריהוט ארון, טלוויזיה ומזרן שעליו ישנו אמא ונכד בלילה מתחת לכילה. אחר כך פינת שינה לשני הבנים: כמה מזרונים עם כמה סמרטוטים שמנוניים שישמשו כשמיכות. החלק האחרון סיפק מקום למטבח ושירותים. ובכן, אסלה, אחד מהדברים התלויים האלה עם חור באדמה, ולידו טונה של מים להדחה. הייתה מקלחת, אבל לא מים חמים.

מבולגן ומאוד זקן

הכל היה מבולגן, לעתים קרובות מלוכלך וישן, ישן מאוד אפשר לומר. עם זאת, יש לכך הסבר. קודם כל, אין כסף לתחזוקה או שיפורים. יש מעט מאוד כסף לחיות ממנו. ההיבט השני הוא שאתה מסתכל על דרך חיים כזו בעיניים הולנדיות. ההבנה שתחזוקה והיגיינה יכולים להפוך את סביבת המגורים להרבה יותר נעימה, פשוט לא קיימת או לפחות לא מפותחת.

אני חושב שהאחרון הוא המקרה, כי כשדיברתי על זה עם זוגתי פופי והיא אז עם אמה, מיד עלו משאלות לשיפור. משאבת מים בבאר, ניתן גם להחליף את האסלה ו...הבית יכול גם להשתמש בליקק צבע.

השיפוץ

ככה זה התחיל. הותקנה המשאבה המונעת חשמלית עם קצת צנרת. איך חוברו יחד אורכי חוט חשמלי בקטרים ​​שונים כדי להפעיל את המשאבה הוא מעבר לכל דמיון. זה היה פשוט מסוכן ושיניתי את זה. השירותים שופץ לחלוטין. הוא שונה מחדר בטון אפור לחדר שירותים/מקלחת מרוצפים. אסלת ישיבה רגילה, אבל ללא הדחה (הם חשבו שזה יקר מדי בזמנו), רק אותה חבית עם מים לידה כדי לשטוף את האסלה לאחר סיום העסקים. הייתה גם מקלחת עם אספקת מים חמים. כמו כן נרכש צבע לחלק החיצוני של הבית ולסלון.

השלב השני היה חומת האתר. היה צורך ליישר את הקרקע בתוך הקירות, להסיר את האורווה וליצור מחדש את הגג. תחילה נהרס הגג ולאחר מכן היה צריך ליישר את הקרקע. כמה נערים מהכפר רוכזו ובהתלהבות (?) הם התחילו לחתוך את האדמה הקשה עם מכוש ולהכות אותם עם פטישים, אבל זה לא שינה הרבה. שאלתי אם יש בכפר דחפור, שייישר את הקרקע בשניים-שלושה. זה עולה כסף, הם אמרו, אבל לא יכולתי לשאת את הסרח אז הגיע הדחפור ואכן זה היה מיד מראה אחר ונעים יותר.

לגג החדש נרכשו עמודי בטון וברגע שהם היו באדמה נאלצנו לחכות למומחים שיבצעו את בניית הגג. בנוסף, יונחו רעפי הגג. לא ראיתי את זה נעשה בעצמי (הייתי בהולנד), אבל עם חזרתי היריעות הגליות הוחלפו ברעפים כחולים. מראה יפה, אבל מחבתות עשויות אסבסט כי התאילנדים לא מתעניינים בעמידות שלנו לאסבסט, הם פשוט לא מודעים לסיכונים...

תוכנית בנייה ותקציב

לא היינו מרוצים. כשחזרנו לביתנו בפטאיה, דנו בתוכניות נוספות לשיפור. במקום כיסוי, יכול להיות סלון חדש, אזור מגורים ומטבח. הסלון הישן יכול להפוך לחדר שינה מודרני (עם שירותים/מקלחת), שבו פופי ואני יכולים לישון ובאזור השינה ייבנו שלושה חדרי שינה קטנים.

בחייך, אמרתי א' ולכן אי אפשר היה לעכב את ב'. אולם עמדתי על כך שכעת יערכו תוכנית בנייה ותקציב, כדי שידעתי כמה "כספי פיתוח" עוד אצטרך לתרום. כדי לארגן כמה דברים, הלכתי שוב כדי לוודא שזה יקרה. מכיוון שפעולות הבנייה לא תמיד נעשו בצורה מקצועית, החלטנו להביא גם את השכן שלנו ועזרתו, מיומנים ויכולים לעבוד היטב.

כשהגענו לשם הכנתי בעצמי רשימת פעילויות - כ-15 פריטים, גם במטרה להצליח לעשות חישוב עלות טוב מראש. לקצר, כלום, שום דבר לא יצא מזה. הרשימה שלי נדונה, אנשים הנהנו והשתחוו, אבל לא קיבלתי את כוונותיי לראש - גם בגלל קשיי שפה. לשכן שלי הייתה תוכנית משלו במשך זמן רב, שנדונה בתאילנדית. בסוף פשוט השלמתי עם זה, במה עליי להתערב?

קוקה קולה על ברגים חלודים

כאשר החלק הישן נהרס, נעשה שימוש חוזר באבנים העשויות מסוג מלט גרגירי להנחת הרצפה לחדשה. מדי פעם היה צורך במטחנה כדי להסיר מסגרות חלונות ישנות, למשל. כשהתברר שהאגרה הזמינה נשברה, אי אפשר היה לשחרר את לוח הכיסוי המוברג. בפעם הראשונה הצלחתי לעשות רושם גדול גם מבחינה פרקטית: העובדים התאילנדים שלי מעולם לא שמעו על השפעת קוקה קולה על ברגים חלודים. לאחר שעה במיכל עם שיקוי הקסם, ניתן היה לשחרר את העניין ביד ילד.

רק עם סיום ההריסה התברר שיש למלא את שכבת ההריסות בחול. אנשים לא חושבים קדימה, אז הם מתקשרים ומחכים שעה. זמן נהדר לאכול, אם כך! כ-2-3 מ"ק, משאית מלאה נמסרה וחזרה לעבודה. כ-5 אנשים הביאו את החול וזכרו, הכל נעשה ביד. ראשית ממלאים את הדלי, הולכים, רוקנים אותו וחוזר חלילה.

ישבתי שם והבטתי בו וחשבתי איך המשטח הזה ייעשה כעת יציב. חול על הריסות כנראה יפיק משטח גבשושי, כי אני לא חושב שהחול יגיע אי פעם לכל השטחים הפתוחים של ההריסות האלה. הומצא הדבר הבא. עם סיום הובלת החול רוססו הרבה מים על פני החול. מכיוון שזה הפך את החול ל"נוזל", כל פינות ההריסות האלה היו גם מלאות בצורה מסודרת. אני, לא פועל בניין, חשבתי שזו שיטה חכמה. ובסופו של דבר זה הביא לרצפת אריחים חלקה להפליא.

חוסר יכולת תאילנדית לעבוד ביעילות

היעדר כל תכנון גרם לכך שהשלב הבא נשקל רק לאחר שנעשה את הקודם. היו מעט כלים, רובם הגיעו מהתקופה שלי בהולנד. כמו כן קיים מחסור קבוע בחומרים קטנים כמו מסמרים, ברגים, סרט דבק וכדומה. כשהיה צורך, מישהו קפץ שוב על הטוסטוס כדי להביא אותו "איפשהו". זה אומר לשבת ולחכות שהאיש יחזור. אז אתה נוטה לייחס זאת לחוסר יכולת תאילנדית לעבוד ביעילות. עם זאת, זכרתי טוב מדי איך, במהלך שיפוץ חדר האמבטיה והמטבח בביתי ההולנדי, לאנשי המקצוע היה חסר כל הזמן משהו ונאלצו למהר לאיזו חנות לחומרי בניין כדי להשלים אותו.

לא עמדתי בקצב כל הזמן, אבל לקחתי בקביעות את 10 השעות לכל מכונית ראש נלקח לכפר. בכל פעם שחזרתי גיליתי שחמישה או שישה אנשים שעבדו שם היו חרוצים. עם זאת, פיקוח מתמיד היה הכרחי, כי הבעיה הקטנה ביותר הביאה לדיון אינסופי. פופי גם נשאר נוכח באופן קבוע במקרים כאלה כסוג של כומר בנייה.

פופי עשה עבודה מצוינת. בנוסף לקבלת החלטות כאשר התרחשו בעיות, היא גם עקבה מקרוב אחר העלויות. היא דרשה קבלה על כל מה שנרכש, ולעתים קרובות התקשרה קודם לספק כדי להתמקח קצת. היא הייתה כל כך על זה שהבנים בכפר אמרו 'אתה קמצן עם הכסף שלך'. לפעמים נתתי לה סכומי כסף גדולים בסטנדרטים תאילנדים והיא תמיד טיפלה בהם בזהירות רבה.

מה כל זה עלה?

עכשיו התשובה לשאלה ההולנדית הטובה: ומה כל זה עלה? ובכן, לא שולמו עלויות עבודה עבור השיפוצים הראשונים, שנעשו על ידי שני האחים ונער יחיד מהכפר. אוכל חינם וכיבוד אלכוהולי בערב הספיקו. אבל העבודה הגדולה דרשה למשוך כוח אדם נוסף בתשלום; רק עבודתם של שני האחים נותרה חופשית, אחרי הכל זה היה גם ביתם החדש. פופי קבע עם שני פועלי בניין מפטאיה שכר יומי של 6 יורו כל אחד, 4 העובדים מהכפר עצמו קיבלו כמחצית מזה ליום. לפעמים נערי הכפר לא הופיעו, לעתים קרובות צריכת וויסקי עודפת הייתה הסיבה. פופי היה אז חסר רחמים: אין עבודה, גם אין כסף.

הפרויקט כולו ארך כשישה חודשים. העלויות הסופיות עבור החשבון שלי נשארו מתחת ל-5.000 יורו. כמות די גדולה, אבל זה מה שהייתם מצפים בהולנד לשיפוץ בסדר גודל כזה. ומבחינתי, בכל מקרה, אין סיבה להתלונן בשום מקום על ההוצאות הנוספות שאתם עלולים להיתקל בהן - מגורים בתאילנד - עם בן זוג תאילנדי.

פופי מאוד רצתה את השיפוץ, מתוך אהבה לאמה ולמשפחתה: סוף סוף קצת אור שמש (פיגורטיבי) בחיים כפריים קודרים לכאורה, סוף סוף קצת היקף כספי. כשראיתי את הכרת התודה של כולם ואת ההתלהבות שבה הם שיתפו פעולה, זה נתן לי הרגשה נעימה וסיפוק. זה לא היה כסף מבוזבז, אלא כסף שהושקע היטב, שתרם לחיים טובים יותר עבור חלק מהתאילנדים.

– פרסם מחדש הודעה –