מוזיקה מאיסאן: Luk Thung
צלם ימי של BNK / Shutterstock.com
מה שבוודאי בולט כשאתה צופה בטלוויזיה בפנים תאילנד היא המוזיקה האיסנית האופיינית לפעמים. זה נראה קצת מתלונן. סגנון המוזיקה שאני מתכוון הוא 'לוק תונג' ומגיע מהפלנג התאילנדי לוק תונג. בתרגום חופשי משמעותו: 'שיר ילד השדות'. השירים עוסקים במצוקות העניים בכפר תאילנד (איסאן). הקצב איטי והקולות מלווה בהרבה ויברטו. מלבד המוזיקה, הריקוד המסורתי האקספרסיבי אופייני גם לסגנון זה.
Luk Thung, או "שיר הכפר" בתאילנדית, הוא סגנון מוזיקה פופולרי בתאילנד הנטוע עמוק בתרבות הכפרית של המדינה. צורת מוזיקה זו הופיעה בשנות ה-60 ומשקפת את חיי היומיום, האהבות, הצער והחלומות של האוכלוסייה הכפרית התאילנדית. המילים הן לרוב פיוטיות ומתייחסות לנושאים כמו נוסטלגיה למולדת, יופי החיים הכפריים ויחסים אישיים, בעוד שהן יכולות להתייחס גם לנושאים חברתיים ופוליטיים.
Luk Thung משלב כלי נגינה תאילנדיים מסורתיים כמו החאן (מעין אורגן פה במבוק) והפין (כלי מיתר דמוי לאוטה) עם השפעות מערביות של ג'אז, רוק ומאוחר יותר אפילו היפ הופ. זה מביא לצליל ייחודי, מלודי ולעתים קרובות טעון רגשית.
כמה מהאמנים המפורסמים ביותר של Luk Thung הם:
- Pumpuang Duangjan - הידועה בתור "המלכה של לוק תונג" היא הייתה מפורסמת בקולה העוצמתי ובפרשנות המודרנית לסגנון, המשלבת פופ ומוזיקת אלקטרונית.
- סורפול סומבצ'רואן - נחשב לעתים קרובות כ"מלך לוק תונג", הוא מילא תפקיד מכריע בהתפתחות המוקדמת של הז'אנר והיה אהוב על הליריקה העמוקה והביצועים הכריזמטיים שלו.
- טאי אורתאי – אחת הכוכבות העכשוויות של לוק תונג, הידועה בקולה הצלול והאקספרסיבי ובגישה המודרנית לסגנון.
- Jintara Poonlarp - ידועה בקולה העוצמתי וביכולתה לבצע גם שירים מסורתיים ומודרניים של Luk Thung, היא בנתה קהל מעריצים רחב.
Luk Thung הוא לא רק ז'אנר מוזיקלי, אלא גם סמל תרבותי המבטא את המציאות הרגשית והחברתית של תאילנד הכפרית וממשיך להשפיע רבות על החברה התאילנדית.
האם שירים כאלה לא עוסקים לעתים קרובות באהבה אבודה או על גבר שבורח או בוגד?
יפה, המלנכוליה והמלנכוליה הזו שמהדהדת בקולה.
אוהב את המוזיקה התאילנדית הזאת, אני לא מבין אותה אבל אני רק חושב שזה נשמע נחמד. גם לפעמים כשהגברים והנשים מפטפטים מאוד מתוק לפעמים זה גם נשמע עליז ורך.
PG בדרך כלל שירים כאלה הם אכן על רמאות. אם הגבר שר, אז האישה היא המפסידה ואם האישה שרה, אז זה הגבר.
ממש לא יודע אם זה המקרה, תמיד תשאל את חברה שלי על מה הם שרים ובדרך כלל מקבלים את התשובה הזו למעלה. היא גם מזכירה שהשירים הכי יפים מגיעים מהאיסאן. זה יהיה, לא יכול להפריך את זה.
מעבר לפינה ממני יש 5 מסעדות ברצף (ללא תיירות) שבהן תאילנדים מרבים לעשות מסיבה, לרוב עם מתקן קריוקי. תמיד כיף ואם הנשים שרות טוב הן מקבלות כסף מהנוכחים במהלך ההופעה. אם גם אני כפארנג נותן משהו, מיד מפרגנים וזה תורי.
אז תשיר Sinterklaas capoentje, לצערי אין לי כישרון
השלם מלווה באופן דיגיטלי בדרך כלל בסרטון תדמית. תסתכל על זה ותבין את הטקסט. ילד חווה מסכן מתאהב בילדה ענייה. ילדה בוחרת בגבר עם מכונית וכסף ובוכה. אפשר לשמוע את זה במוזיקה! לְקוֹנֵן! הצעיר מוצא נחמה לעתים קרובות מדי בלאו קאו. או: געגועים קורע לב של פועל בניין עיסאן לכפר שלו בעיסאן. ההורים המסכנים שלו שעבורם הוא עושה את התחת בבנגקוק נכנסים לתמונה כמובן! כמובן שיש גרסה נשית. גברים בוגדים. גברים שעוזבים את הבטן וכו'
ממש סוחטים דמעות. אם אני נהיה סנטימנטלי בגלל שתייה מופרזת, מה שקורה באופן קבוע, זה מושך אותי!
מדי פעם מוזיקה נחמדה להאזין לחלום הרחק מהארץ הזו
שנה ראשונה חשבתי מוזיקה מצחיקה, אווירה נחמדה, שנה שנייה טוב עכשיו אני יודע את זה, מהשנה השלישית "קצת יותר מדי מהדבר הטוב" כי זה אף פעם לא משהו אחר. בעיסאן קשה למצוא מקום שבו המוזיקה הזו לא מייללת כל הלילה.
במיוחד בכפרים בהם ה"קריוקי" הוא הבילוי היחיד, הוא לא עוצר ורצוי כמה שיותר חזק. זה בטח משהו כמו ההמנון הלאומי ביורדאן או הפאדו בפורטוגל.
אחרי 6 שנים זה לא משמח אותי יותר, לפעמים אני לא יודע כמה מהר אני צריך לברוח, לא מעט בגלל המיקום של כפתור הווליום.
זה תמיד מפתיע אותי שכל מקדש שמכבד את עצמו גם בונה במה כזו בחגים חשובים עם לפחות vig=f רקדנים בלבוש דל וכמה זמרים של המוזיקה הזו. יחד עם הלאו קאו ההכרחי (מחוץ לאתר), ההצלחה מובטחת.
אם אני כנה לגמרי, אני חייב להודות שכבר חגגנו הרבה מסיבות בגן/רחוב שלנו עם להקת ריקוד כזו והמוזיקה המדוברת. הדרך הטובה ביותר להתחיל את האורחים. אז תמיד קצת תחושה מעורבת. אנשים שחווים את זה בפעם הראשונה בהחלט יתלהבו.
חחח גם לי יש את ההרגשה הזאת. נחמד בהתחלה... אבל נורא ככל שעבר הזמן. ועכשיו: אני לא יכול להקשיב לתלונה הזו יותר ואכן מתרחק או מוציא את התקע. הכל אותו סוג של מוזיקה.
מה שתמיד מדהים אותי למה אנשים תמיד רוצים לתת לאחרים ליהנות מהרעש/מוזיקה שלהם כל כך בעקשנות? גם כאשר הסטריאו מושבת, הם עדיין יכולים ליהנות ממנו ולדבר אחד עם השני. אבל לא, כל הרחוב צריך לשמוע את זה והם כבר לא יכולים להוציא מילה בסביבת ביתם כי אף אחד כבר לא מבין אותם. וכך הם ממשיכים עם השכנים אבל מדברים על דיבורים ישנים.
מוזיקה הייתה התשוקה הגדולה שלי בהולנד בנוסף לעבודה שלי והצלחתי לבצע אותה ברמה גבוהה למדי כמנצח/מעבד/קלידן של מקהלות, החל מגוספל לכל הקשת המודרנית.
המוזיקה של איסאן כואבת לי באוזניים. למרבה המזל, לזמר המוזכר והמוצג יש קול יפה, אבל מה שאני שומע כאן בעיסאן עצמו ממש גובל בצרחות. וכל שיר זהה לקודם (והבא אחריו) לרוב הוא כן (בגלל כלי חליל הבמבוק שאני לא יודע את שמו) אבל באקורד אחד ועם ליין בס שחוזר על עצמו כל הזמן. הבס הזה מכוון כל כך חזק שהוא יכול לשמש כמחית אבנים בכליות. השכן שלי, במרחק של כ-500 מטר ממני, מייצר כל כך הרבה נפח שאני מודד 83 דציבלים יותר מפעם אחת במרפסת שלי. וזה באמת הרבה. "זו תאילנד" היא התגובה כשאני שואלת אם זה יכול להיות קצת פחות. למרבה המזל, אני גם מכיר את תאילנד בצורה שונה מאוד ונהנה מהשאר עד תום.
אני חושב שזה גם "לא ידוע עושה לא אהוב". הכל בטלוויזיה וברדיו הוא תאילנדי ורק מוזיקה של Isaan מושמעת.
כשהקריוקי מתחיל אני רץ. אבל אין ויכוח על טעם ולכל אחד משלו. אבל……… בבקשה קצת יותר רך 🙂
מוזיקה יפה, לווק ת'ונג ומורלם, גם מורלאו; לא יכול לקבל מספיק מזה!
הודות ליוטיוב, כמעט בכל ערב אני מקשיב וצפייה ב-Tai Orathai, Leaw Ajareeya Bussaba, Mangpor, Earn the Star, Banyen וכו' עם להקות הריקוד החינניות שלהם ולצערי - למרבה הצער פומפואנג דואנג'אן המנוח, ההשראה של לווק ת'ונג.
מעולם לא הייתי בתאילנד, אבל יש לי הרבה מכרים תאילנדים.
מוזיקה נפלאה שאני עדיין אוהב אחרי כל השנים האלה.
אני מגיע לתאילנד כבר בערך 10 שנים ונהנה מזה בכל פעם...
אני חוזר לשם בעוד כארבעה שבועות לבקר את אהובתי.
כמו לכל מדינה על הגלובוס הזה, לתאילנד יש את היתרונות והחסרונות שלה.
מה שאני תמיד הכי מתגעגע אליו כשאני בתאילנד זה מוזיקה "הגונה", בכל מקום שאתה הולך אתה שומע את מוזיקת הקינה התאילנדית הזו, לזמן מה אין לי הרבה בעיות עם זה, אבל כשאני שם עוד קצת באמת צריך לרדת ולשמוע משהו אחר, אז אני בורח לברים, רק כדי לגלות בכל פעם שגם שם לא הרבה יותר טוב, אותו דבר בכל מקום... קווין, ACDC, סקורפיונס ועוד מהמוזיקה העתיקה הזו, אם אתה רוצה קצת מוזיקה מודרנית יותר, יש בעיקר ברים ודיסקוטקים שבהם אנשים מנגנים רק R&B ואפילו גרוע יותר היפ-הופ... אנחה... (שמת לב... יש לך עסק עם אנין מוזיקלי כאן.) אם אני רוצה משהו ריקוד נדודי שינה בפטאיה זה די נחמד, אבל חוץ מזה אני לא מוצא משהו שאני אוהב.
אם יש אנשים בפורום הזה שיש להם טיפים, אשמח לשמוע אותם!
מה שאני מחפש זה בעצם מקום שבו אנשים מפנים משהו לכיוון של מה שאתה שומע בסטודיו בריסל...
אני שומע את המוזיקה הזו מאז שנולדתי, לא מוזר כשלעצמו. כי מהתקופה הזו, לך לארץ של אבא ואמא שלי. אבל מוזיקה מהסוג הזה תמיד נשארה איתי, מי לא, אגב. זה הצליל המלנכולי הזה עם מוזיקת רקע יפה. תחשוב על הגיטרה המייללת הזו, או הוויברטו הזה. אני ממשיך לאהוב את זה. אם אני שואל את האחיינים והאחיינים שלי מ-BKK מה הם חושבים על זה, הם תמיד עונים שהם חושבים שזו מוזיקת קאנטרי. אבל המילים כמעט תמיד עוסקות באהבה, ואחרי האזנה ארוכה מדי הן נשמעות מאוד דומות. מבחינתי, אנחנו יכולים קצת להשוות את זה עם מוזיקת פולק הולנדית טהורה, או מוזיקת סוחטת דמעות/שלאגר.
זמר נהדר, קול יפה. ואולי היא עצמה גם שם, יפה להפליא.
רציתי לדעת על מה השיר הזה, אז ביקשתי מאחד החברים התאילנדים שלי לתרגם אותו לאנגלית. אני מתרגם אותו שוב בהולנדית:
"האם אכלת כבר? (בְּרָכָה). מה אתה עושה? אני מתגעגע אליך ובגלל זה אני מתקשר אליך. אתה עובד רחוק ובגלל זה אני מתקשר אליך.
אתה עובד קשה? הבוס שלך נחמד אלייך? האם אתה מרוויח מה שחשבת? אני מרחם על כך שאתה עובד כל כך קשה כדי להתפרנס. אני מודאג לגבי הבריאות שלך. וכך אני ממלא את כרטיס הביקור שלי כדי שאוכל להתקשר אליך ולהטעין את האהבה שלנו. אני קורא לנחם אותך ולבדר אותך. אכלת טוב וישנת טוב? זרעים את אותן שאלות כי אני מודאג. אני דואג אם אתה עייף. נגמר לי הכסף, אני מקווה שניפגש שוב ונוכל לאכול ביחד. הכסף שלי כמעט נגמר, אין ספק שניפגש שוב ונאכל ארוחת ערב ביחד"
שירי loeg Thoeng האלה עוסקים לעתים קרובות בהפרדה: גבר או אישה עובדים בבנגקוק וחושב על הכפר. לרוב מדובר בסיפורים קטנים כמו הסיפור הזה.
Phumphuang כתבה פעם שיר על הפעם הראשונה שהיא עלתה על אוטובוס לבנגקוק (היא הייתה בת 16) "עליתי על האוטובוס. גבר התיישב לידי. הוא הרגיש את הגוף שלי כשהגעתי לבנגקוק..." וכו'.
עכשיו אני רואה את הגברת הזאת בפעם הראשונה בחיי, ואתה עושה לי טובה גדולה.
יש לי הרגל כשאנחנו מטיילים בתאילנד או באחת מהרבה מדינות יפות באזור שאם אני שומע מוזיקה ממש נחמדה איפשהו לגלות איפה אני יכול להשיג דיסק.
ככה יש לי כאן מוזיקה יפה שיש לי זכרונות יפים ממנה, ואני יכול להשתמש גם במחשב שלי כדי ללוות סרטים וסרטונים.
לפני שנים היינו באוטובוס דרך העיסאן, כבר אין לי מושג איפה, והנהג השמיע מוזיקה נהדרת, הנוף היה מרתק, האווירה הייתה מטורפת, בקיצור, החיים היו יפים.
אחר כך הצלחנו להחזיק את המוזיקה בידיים וברגליים בחנות מוזיקה, גם המוכרת וגם אנחנו צוחקים מצחוק. כששאלתי איזה סוג של מוזיקה זו, לא הצלחתי להבין את זה, בסופו של דבר זה נקרא Ïsaan music”, אז עכשיו אני יודע שזה Pleng Luk Thung, שגם זה נחמד לדעת.
כמעט ניגנתי את השיר הזה לרסיסים, הוא ממש בלט.
היום, שנים לאחר מכן, אני רואה אותה בפעם הראשונה, תודה……..
לעזאזל עכשיו אני צריך לבכות שוב, אני תמיד צריך לבכות כשאני שומע את הגברת הזו או אחרים שמבצעים את המוזיקה הזו.
מבחינתי תאילנד כולה, או לפחות מה שהיא אומרת לי, נמצאת במוזיקה הזו, אני לא מבין ממנה מילה, אבל היא נוגעת בי כל פעם מחדש.
קניתי פעם דיסק מהגברת הזו בתגובה לקליפ בטלוויזיה, כשהגעתי למלון, יושבת על המרפסת עם בירה, ביקשתי מאחד מאנשי הצוות לשים את הדיסק הזה כדי שאוכל ליהנות איתו מבט על השמש השוקעת והרהורים; טוב היא עשתה את זה בשבילי
אבל מה חשבתם, תוך דקה המנהל היה על המרפסת, שאכן נכנס לו לראש לשים את המוזיקה הזאת, טוב זה לא היה אפשרי בכלל, תיפטרו. זה היה צריך להיות מערבי, אז מהר מאוד הועלה איזה דיסק ג'אז עלום על ידי פסנתרן ג'אז לא ברור לא פחות שתמיד עושה אותי כל כך עצבני, חבל שהדימוי שלי של רגע של הריון בשמש השוקעת הופרע באכזריות………….
תאילנדית צריכה להיות מחויבת להשמיע שיר מהתרבות שלה כל כמה שירים מהמערב המדורג (חחחחחח) כמו הגברת היפה הזאת שמצליחה לגעת בי שוב ושוב……
תודה לפוסטר שהביא אותה לידיעתה כאן.
הייתה לי חוויה דומה.
שני הטיולים הראשונים שלי לתאילנד אורגנו על ידי ה'Hotelplan' השוויצרית. ב-1983, במהלך סיבוב ההופעות הראשון שלי במרכז וצפון תאילנד, התנגנה באוטובוס רק מוזיקה תאילנדית. זה היה חדש לי ואהבתי את זה. כשחזרתי לבלגיה קניתי כ-20 קלטות שמע עם מוזיקה תאילנדית.
בשנת 1987, במהלך סיבוב ההופעות השני שלי, עכשיו דרך הדרום, התנגנה רק מוזיקה מערבית באוטובוס הסיור. כששאלתי מדוע לא מושמעת מוזיקה תאילנדית, התשובה הקצרה ממדריך הטיולים המערבי הייתה שלתיירים יש העדפה לכך. זה היה הטיול המאורגן האחרון שלי.
עכשיו אני גר בתאילנד 7 שנים ואני מאזין רק למוזיקה תאילנדית.
גדל עם מוזיקה הולנדית, רוק אינדו, רדיו ורוניקה ורדיו לוקסנבורג וצורות רבות אחרות של מוזיקה. התפתחתי להיות חובב מוזיקה שלא מרשה לכפות עליי שום דבר. אחרי חיים מלאים במוזיקה, אני מאמין שההתפתחות המוזיקלית שלי רחוקה מלהסתיים. חברים, לעומת זאת, דבקו לעתים קרובות באייק וטינה טרנר או אנדרה הזס. או שנתקעו בבלוז.
את העניין שלי במוזיקה תאילנדית עוררה מוזיקת לוק טונג. צורה תאילנדית של סוחט הדמעות שלנו או מוזיקת קאנטרי אנגלית. מוזיקה נחמדה להאזנה.
הכל התחיל עם אמו של הלוק טונג, פואם פואנג. סיפור חייה היווה השראה לרבים מהדור הצעיר דאז. לרוע המזל, היא מתה בגיל צעיר ובנסיבות עצובות. Jintara Poonlarp נתפסה זמן רב כיורשת שלה. קולה היה כמעט שאין שני לו. מאוחר יותר ההתפתחות שלי במוזיקה תאילנדית התרחבה גם לאמנים אחרים כולל אלו של המלך התאילנדי. צריכת מוזיקה אינה שונה מצריכת מזון. אתה מתחיל עם מה שאתה אוהב ומפתח את עצמך על ידי צמיחה לקראת צריכת מזון בריא ומשתנה.
לעמוד במקום בהתפתחות שלי זו לא אופציה, זה עושה לי את החיים מרגשים.
לאחרונה, מתוך סקרנות, התעמקתי בהיסטוריה ובמקורו של לוק תונג. הנה התוצאה: http://blog.glitterati.be/the-history-of-luk-thung/
טוב,
טיפשי להפליא לחסום שיר, השתמש בו כקידום מכירות.
התאילנדים האלה באמת לא יודעים איך המדיה החברתית עובדת או יכולים לגרום לזה לעבוד בשבילך.
באמת לא ידעתי שיש אנשים כאלה טיפשים בתאילנד.
השיר הזה נמצא ב-YiuTube 10 פעמים, למשל זה
https://www.youtube.com/watch?v=mor75Zk2P7M
Kin khaaw reu jang "אכלת כבר? השיר נקרא, ראה למעלה למילים תחת chaliow (שם האקס שלי).
נחמד סרטון כזה אבל חסום עבור האיחוד האירופי בגלל זכויות יוצרים של החוק התאילנדי!
אז לא ניתן לפתוח את כל הסרטונים וגם לא ב-YouTube
אז אם מישהו יודע היכן ואיך אני יכול להעלות את Isaan usic, אנא יידע אותי
למשל, תודה, רוקי
בן 17 אני גר בפטאיה.. צופה ומקשיב הרבה לשירה ומוזיקה תאילנדית.
לא נמאס לי מזה.. אבל לכל אחד יש את הטעם שלו.
אני גם מנגן על מפוחית קטנה בעצמי.
עקוב גם אחר תחרויות שירה בטלוויזיה.
אם אתה רוצה לדעת מה אוהבים ילדים תאילנדים (וסבא רבא ההולנדי שלהם), חפש ביוטיוב "nong-pim-fav"
בלוז תאילנדי……